כיצד למזער התנגדות?

מתוך הפלייליסט: “מה עושים כשהמנכ״ל.ית לא בעניין” (What to Do When the CEO Is Not On Board) 

הסרטון המקורי:* 7.5 How to minimize resistance*

במאמר הקודם דיברנו על פתיחת מטריית החרא - הגנה על הצוות שלך תוך כדי יצירת מרחב לעבוד אחרת. במאמר הנוכחי נדבר על משהו שלאלו מודה שאינו מבוסס על תצפיות או מחקר - אלא על אמונה פנימית עמוקה: איך למזער התנגדות כשמתחילים לשנות דברים?

לא מה שעושים - איך מופיעים

יש דימוי יפה שלאלו משתמש בו: את רוצה שהשינויים שלך יעברו כמו סכין בחמאה. חלק, ללא התנגדות.

לעיתים קרובות אנחנו מבלים כמות עצומה של זמן בחשיבה על מה נאמר, מה נעשה, איך נגיב, איזה פגישות נקבע. לעומת זאת, כמעט לא מבלים זמן בחשיבה על איך אנחנו מופיעים. הרבה מההתנגדות שנוצרת אינה קשורה לשינויים עצמם - אלא לאנרגיה שמקיפה אותם.

שלוש גישות שלא עובדות

כעס או פגיעות: “אני הולך להוכיח לאידיוטים האלה שיש דרך טובה יותר.” עם האנרגיה הזו - תיצרי הרבה התנגדות מהצד השני.

עליונות: “אני הבנתי את זה, הם עוד לא.” גם אם לא אומרים את זה בקול - אנשים מרגישים את זה.

בקשת קבלה: “בבקשה תנו לי לנסות, זה יהיה בסדר, בבקשה תקבלו אותי.” מגיעים ממקום של נחיתות - וגם זה לא עובד.

מה כן עובד? בהירות פנימית

מה שמקבל הכי פחות התנגדות הוא להגיע ממקום של בהירות פנימית - inner obviousness. מקום שבו את יודעת שזה מה שהגיוני, זה מה שאת רוצה לעשות, וככה את הולכת לעשות את זה. רוגע פנימי. כוח פנימי. בהירות.

קל לומר, לא תמיד קל לבצע. הדרך הטובה ביותר היא לתרגל - שיחות עם חברי צוות, עם שותפים, עם מנחה. לתרגל לבוא מהמרחב הזה, לחוש קשיחות, ולראות אם אפשר להישאר בו גם כשמבקרים ומאתגרים.

אהבה וחמלה - גם למערכת הישנה

חלק מהגישה הזו הוא אהבה וחמלה - לא רק למה שאת מנסה לעשות, אלא גם למערכת הישנה ולאנשים שהם המערכת הישנה.

כי האמת היא שלאף אחד אין כוונות רעות. אנשים הקימו את הארגונים שלהם ומנהלים אותם בהתאם לתפיסת העולם, להיסטוריה ולטראומות שלהם. את הגעת לתפיסת עולם אחרת, רואה דברים אחרת, רוצה לנסות דברים אחרת - וזהו.

העמדה החזקה ביותר היא לומר לעצמך: אני מבינה לחלוטין את התפיסה הישנה - תרגלתי אותה זמן רב. הפעם אני הולכת לעשות את זה אחרת. לא מבקשת רשות, לא מבקשת סליחה, מבינה מאיפה הם באים - ועושה את זה ככה.

ברוב המקרים תופתעי לראות שאנשים פשוט ילכו איתך. אם הם לא מרגישים שיפוטיות, לא מותקפים, אלא מרגישים שיש אהבה וחמלה - ואת פשוט לוקחת דרך אחרת - תופתעי עד כמה זה ממזער התנגדות.

מאיפה אני נובעת?

כשאני משתפת פעולה עם אנשים - לא משנה מה יחסי הכוחות - אני מעריכה שותפות בגובה העיניים. אף אחד לא אוהב שמתנשאים עליו, וזה נכון לכל כיוון.

בתיאוריית U קוראים לזה “חיבור למקור” - מאיפה אני נובעת, מה המקום שאני מגיעה ממנו מבחינה ערכית, רגשית, תרבותית. ב-Art of Hosting מדברים על להיות בהנהגה כמארחת - לא כגיבורה שבאה להציל את המצב ושכל האמת אצלה. וזה בדיוק מה שלאלו מתאר כאן: בהירות פנימית, לא עליונות.

אני מרגישה כמה זה עוצמתי אצלי - לשחרר את האמת האחת והצדקנית שלי. וזו עבודה בלתי נגמרת: להשיל שוב ושוב את מה שאני מאמינה בו בחוזקה מצד אחד, ומצד שני לתת מקום למה שיש בי ובאחרים. איזה ריקוד זה. מאפיין אותו סקרנות, חמלה ואומץ.

וכשאני מצליחה להגיע ככה - או לפחות להיות כנה ולהגיד “ככה אני רוצה להגיע, אבל יש דברים שחוסמים אותי” - משהו בכנות הזו מאפשר לאנשים לסמוך עלי. לתת בי אמון. גם אם זה היה קצת מחוץ לגבולות שלהם.

במאמר הבא נעסוק ברעיונות קונקרטיים לאיך מתחילים להכניס ניהול עצמי לחלק שלך בארגון - צעד אחר צעד, מבלי להניף דגלים.