פתחו את מטריית החרא

מתוך הפלייליסט: “מה עושים כשהמנכ״ל.ית לא בעניין” (What to Do When the CEO Is Not On Board) 

הסרטון המקורי:* 7.4 Open the shit umbrella*

במאמר הקודם דיברנו על הדרך הראשונה לפעול - ניהול משא ומתן עם ההנהלה הבכירה על מרחב מוגן. במאמר הנוכחי נדבר על הדרך השנייה: לעשות זאת מתחת לרדאר - או במילותיו הציוריות של לאלו: לפתוח את מטריית החרא.

אל תבקשי רשות

אפשר פשוט להתחיל. לא לבקש רשות, פשוט להתקדם. אולי מאוחר יותר אפשר להפוך את זה לפומבי, ואולי יהיה צורך לבקש סליחה - אבל רוב הסיכויים שזה יהיה כל כך מוצלח, ואנשים בארגון יהיו כל כך מרוצים, שגם אם זה ייראה מוזר - אנשים יקבלו את זה ולא יהיה הרבה מה לבקש סליחה עליו.

מה זה אומר בפועל?

בסדנה של לאלו, מישהו ניסח את זה יפה: “זה פשוט - פשוט פותחים את מטריית החרא”. הכוונה היא לפתוח מטרייה שמגינה על כל האנשים בתחום שלך מהחרא שמגיע מלמעלה. אם את מנהלת ביניים, כל מי שנמצא מתחתייך מוגן - ואת פשוט משחקת את המשחק הזה, מגינה על שאר הצוות.

בפועל זה אומר להגן על הצוות ממה שמגיע מההנהלה הבכירה, וגם ממה שמגיע מצוותי התמיכה. לפעמים די קל להתמודד עם זה באופן יצירתי - ולפעמים זה קשה ומתיש.

יצירתיות מול המערכת

כמה דוגמאות לאיך זה נראה בפועל:

תהליך תקציבי: מגיע תהליך תקציבי מפורט במיוחד מלמעלה. האם אפשר לעצור אותו כאן? לתת מספרים למערכת, אבל לא להעביר את זה הלאה? אולי אפשר לעשות תקציב שיתופי עם כולם, ובמקביל לשחק את המשחק הפורמלי כך שכולם יודעים שזה רק כדי לרצות את המערכת - אבל בפועל מתייחסים לדברים אחרת.

הערכות שנתיות: משאבי אנוש מצפים שתמלאי הערכות לאנשים. את לא רוצה לעשות את זה יותר בדרך הישנה. אז תעשי תהליך יפה מבוסס עמיתים - כמו זה של Sounds True שתואר בספר - שבו נותנים אחד לשנייה משוב. ואז תתרגמי את זה לתבנית של משאבי אנוש. רוב הסיכויים שמשאבי אנוש יהיו מרוצים. אולי אפילו יגידו “וואו, מעולם לא ראיתי משהו כל כך מפורט ויפה”.

זו היצירתיות שצריך כשפותחים את המטרייה - איך עדיין מאכילים את המפלצת, ובו זמנית יוצרים חופש לעשות דברים אחרת מתחתיה.

לראות את זה כמשחק

יש אנשים שאומרים שזה יכול להיות מתיש. ונכון - להיות בממשק בין שתי מערכות זו עבודה לא פשוטה. אבל יש מסגור אחר שיכול לעזור: לראות את זה כמשחק, וכמסע למידה.

 בגלל שאת בממשק הזה, את האדם שלומד הכי הרבה. כל הזמן תעשי ניגוד בין הדרכים הישנות שהמערכת מבקשת ממך לבין הדרכים החדשות שאת רוצה - ותלמדי כמות אדירה.

לחזור לעקרונות הבסיסיים

חשוב לדעת שדחייה חזרה נגד המערכת היא לא האנרגיה הנכונה. כי אם תדחפי בחזרה - שאר המערכת תדחוף.

מה שכדאי לעשות הוא לחזור לעקרונות הבסיסיים. נניח שצוותי תמיכה מנסים לגרום לך לעשות משהו בדרך שכבר לא מאמינה בה. במקום להתנגד, אפשר לחזור ולשאול: מה הם בעצם מנסים להשיג? מה הצורך האמיתי מאחורי המנגנון הזה? ואז לגשת אליהם ולהגיד: “אני מבינה מה אתם צריכים - וככה אני ממלאת את זה.” גם ממלאים את הצורך שלהם, וגם עושים את זה בדרך שאנשים מתרגשים ממנה.

דה בלוק, מנכ“ל בורצורג, תיאר את האינטראקציות שלו עם רגולטורים חיצוניים בדיוק בדרך הזו - ולמרבה ההפתעה זה עבד הרבה פעמים. הוא אמר בבירור ובנחת: “אני לא אעשה את זה בדרך שלכם - אבל אני אעשה משהו שהוא אפילו טוב יותר.” וקשה לאנשים להתווכח עם זה.

מטריית החרא? הכרתי אותה בשם אחר

כשקראתי את הביטוי “מטריית החרא” חייכתי - כי עבדתי איתה כמעט חמש עשרה שנה, רק שאצלנו היא פשוט נקראת “ראש מחלקה”.

בתעשיית הקולנוע כל מחלקה - תאורה, סאונד, תפאורה - עובדת עם ראש מחלקה שמגן על הצוות שלו. המפיק, שלרוב רואה טבלאות ותקציבים, מתקשר עם ראשי המחלקות - לא עם חברי הצוות. זה כל כך מובנה ומקובל, שאפילו אם מפיק פונה ישירות לחבר צוות - אנחנו מפנים אותו לראש המחלקה. גם אם יכולנו לענות בעצמנו. שומרים על הסטטוס הזה.

ובתוך המחלקה? יש אמון עמוק. מזיעים ומתמסרים אחד למען השנייה כדי שהסרט ייצא יפה ושיהיה נעים בסט. ואם מישהו מפשל - ראש המחלקה ישטוף אותו בפנים, אבל כלפי חוץ יגן עליו.

זו בדיוק מטריית החרא בפעולה. לא תיאוריה - מודל עבודה שלם, שפותח בתעשייה שלמה כי הוא פשוט עובד.

מה שמעניין הוא שבארגונים היררכיים רגילים, אותו דבר בדיוק דורש אומץ ויצירתיות. בקולנוע זה מובנה במבנה - בארגון כתום צריך לבחור בזה באופן מודע. וזו בדיוק הבחירה שלאלו מציע כאן.

בהצלחה

צרי עולם קטן ויפה מתחת למטריית החרא. בתקווה שתוכלי לראות את זה כמשחק נחמד - שלא יהיה מתיש מדי, אלא שבעצם תלמדי כמות גדולה בזמן שאת עושה אותו.

במאמר הבא נדבר על משהו שלאלו מודה שהוא לא מבוסס על תצפיות - אלא על אמונה פנימית עמוקה: איך למזער התנגדות, ומה האנרגיה שבה כדאי להופיע כשמתחילים לשנות דברים.