האם אנו זקוקות לתכנון אסטרטגי?

מתוך הפלייליסט: “תכלית אבולוציונית” (Evolutionary Purpose) 

הסרטון המקורי:* 6.7 Do we need strategic planning?*

במאמר הקודם עסקנו בתכלית מזויפת - כיצד מזהים הצהרת תכלית שהיא לא יותר מעטיפה יפה. במאמר הנוכחי נפנה לשאלה מעשית שמטרידה הרבה מנהיגות: האם אנחנו עדיין צריכות לעשות תכנון אסטרטגי?

האמביוולנטיות סביב תכנון אסטרטגי

השאלה שלאלו דן בה עם מספר מנהיגות הייתה: “האם אנחנו עדיין צריכות לעשות תכנון אסטרטגי?” יש בשאלה הזאת אמביוולנטיות מסוימת - תכנון אסטרטגי נראה כמגלם כל כך הרבה מהדברים שכבר לא רוצים לעשות. ומהצד השני - האם אפשר להסתדר בלעדיו לחלוטין? זה מרגיש מסוכן, כאילו אין מצפן, שלא באמת יודעים לאן ללכת.

כשהתכלית מנווטת במקום התכנית

שינוי אסטרטגי מתרחש פשוט על ידי אנשים שחשים אל תוך התכלית, ועל ידי ניהול עצמי שמאפשר לכולן להיות חיישניות כאלה. לצרפתים יש מילה טובה לזה - הם מדברים על “Écouter les signaux faibles” - הקשבה לאותות החלשים. בארגונים של ניהול עצמי יש הרבה יותר אנשים שמקשיבים לאותות החלשים האלה, וזה עם הזמן גורם לכל הארגון לעבור לכיוונים חדשים.

דבר נוסף: אם יש תחושת תכלית ברורה, העולם החיצון ממשיך לדפוק על הדלת כדי להזמין, לספק הזדמנויות ללכת בכיוון של התכלית הזאת. ושני הדברים האלה באמת עושים דרך ארוכה.

למשל, בורצורג הייתה מסע פנטסטי עד כה - ומעולם לא עשתה תכנית אסטרטגית ענקית.

בספר לאלו כותב על איך לפאבי יש תמונה נפלאה: ארגונים מסורתיים מסתכלים שלוש עד חמש שנים קדימה ואז מתכננים לשנה הבאה. ואילו הם - מסתכלים אל אותה תכלית 20 שנה קדימה ואז מתכוננים לקראת היום הבא.

שאלי את עצמך: מה המתח?

שאלה למנהיגות: למה יש לך תחושה שאת צריכה לעשות תכנית אסטרטגית? מה המתח, הכאב או ההזדמנות שגורמים לך לרצות לעשות את זה?

לפעמים זה פשוט מפני שאת כל כך רגילה לכך שחייבת להיות תכנית. זה מפני שעדיין לא למדנו לחיות עם אמביוולנטיות וחוסר בהירות.

דבר נוסף: כאשר ארגון עובר לניהול עצמי ועובר דרך כל השמחות אבל גם הכאבים של זה - והכל חדש והרבה א-למידה לעשות - קל להאשים את העובדה שאין תכנית. מנהלים כבר לא אומרים לאן ללכת. בשיחה עם מנהל של חברת ייצור שהייתה לה הצלחה עצומה במעבר לניהול עצמי - בתוך ארבע שנים הכפילו את המחזור, הרווחים גדלו פי עשרה - ובכל זאת המנהל שאל: “האם אנחנו צריכים לעשות תכנון אסטרטגי?”

לאלו אתגר אותו: “למה לעשות את זה? החברה שלך במצב מעולה.” ולא הייתה לו תשובה טובה. אז לאלו דחק: מה הכאב? מה המתח? מה ההזדמנות שתגרום לכם לעשות את התכנית הזאת? התחושה הייתה שבארגון הספציפי הזה - כנראה אין צורך.

ארבע סיבות תקפות לעצור ולתכנן

עם זאת, יש בהחלט סיבות לעצור ולהרהר, לקחת צעד אחורה ולהסתכל לאן הולכים. ארבע סיבות תקפות:

ראשית - שינוי פתאומי בשוק או בטכנולוגיה: אם פתאום מוצאים את עצמן בעולם חדש לגמרי וצריכות בהירות, או שנפתחת הזדמנות חדשה לגמרי - אולי הגיוני לעצור ולהרהר.

שנית - השקעה גדולה: אם מחליטות האם לפתוח מפעל חדש, אולי במדינה אחרת - אולי גם הגיוני לעצור, להרהר ולנסות לאסוף כל מה שיודעות לפני שמתקדמות.

שלישית - חוסר בשפה משותפת: אם אנשים חשים ליותר מדי כיוונים שונים, ברור שהמערכת צריכה תיקון עצמי. אז מישהי צריכה לקרוא להתיישרות - לבלות קצת זמן בלחוש לכיוון הכללי שהולכות אליו.

רביעית - אין בהירות לגבי לאן ללכת: אם עומדות לפתח ניהול עצמי ומבינות שבעצם אין בהירות לגבי הכיוון - יש סיכון שאנשים לא יודעים באמת איזו תכלית הם משרתים.

ההזמנה

אם עולה השאלה “האם אנחנו צריכות לעשות תרגיל תכנון אסטרטגי?” - שאלי את עצמך: מה המתח, הכאב או ההזדמנות הספציפיים שיגרמו לנו לעשות את זה? אם לא יכולה לענות על השאלה הזאת, קרוב לוודאי שפשוט מנסות לעשות את זה מפני שעדיין מתמודדות עם הדרכים הישנות - שבהן חושבות שהכל צריך להיות מפורט.

אז אולי יש סיבות טובות לעשות את זה, אולי יש סיבות טובות לא לעשות את זה - אלו שאלות שכדאי שתשאלי את עצמך.

הפחד הוא מורה טוב

אני אוהבת לתכנן. אני יקית. כל תרגול החישה הוא לא איך שהתנהלתי בעולם - הוא יצירת הרגלים חדשים. אני רואה איך המחשבה על להיות ללא תכנון אסטרטגי מעלה בי פחד. איזה כיף. איזה מורה טוב הוא הפחד - איזו הזדמנות באמת לבחון מאיפה הוא מגיע ומה יענה עליו.

למשל, אחד הקולות שעולים לי אינסטינקטיבית הוא מדדים לתיקון עצמי - שזה לא בדיוק אסטרטגיה, אלא דרך לשים לב, להתבונן ולהיות בתהליך עם משוב.

אז באמת רוצה להדגיש: תכנון אסטרטגי זה לא רע. מה שפחות מתאים זה לפעול ללא מודעות - באוטומט או מתוך פחד. אז בחני בכנות וביחד - האם תכנון אסטרטגי מתאים לנו, ומאיזו סיבה.

במאמר הבא נעסוק בשאלה המעשית: אם כבר מחליטים לעשות תכנון אסטרטגי - איך עושים את זה בדרך שתומכת בחישה והיענות מתמשכת?