האם יש לך את האומץ להתמודד עם המציאות?

מתוך הפלייליסט: “תכלית אבולוציונית” (Evolutionary Purpose) 

הסרטון המקורי:* 6.4 Do you have the courage to face reality?*

במאמר הקודם עסקנו בתכלית ככוכב מנחה - בבהירות לתכלית ובדרכים השונות שבהן היא יכולה לחיות בארגון. במאמר הנוכחי נתמודד עם השאלה האמיצה: מה קורה כשהקשבה לתכלית מגלה שמה שאנחנו עושים - הרסני?

הפיל שבחדר

יש פיל ענק בחדר כשמדברים על תכלית אבולוציונית, והוא שכל כך הרבה מהעסקים הנוכחיים שלנו הרסניים. כל כך הרבה מהכלכלה הנוכחית שלנו הרסנית, ולכן יכול להיות קשה מאוד לארגונים להסתכל בכנות על התכלית שלהם ולהתחיל להקשיב לה - כי התשובות עלולות להיות מזעזעות. ייתכן שאולי 50, 80, ואפילו 100 אחוז מהעסקים הנוכחיים לא צריכים להתקיים - כי הם כל כך הרסניים.

יש מקום לחמלה כלפי אנשים שנמצאים בארגונים האלה, עם הצהרות התכלית הרדודות שלהם, כי יכול להיות קשה מאוד להקשיב למה שיכולה להיות התכלית האמיתית של הארגון - תכלית שלא תהיה הרסנית - ומה עושים עם העסק הקיים.

האומץ להסתכל ישר

לאלו קיבל השראה רבה מיום שבילה עם מנכ“ל של רשת קניונים גדולה במספר מדינות. למנכ”ל הזה היה האומץ להסתכל על הקניונים ולראות שהם הצורה הקיצונית ביותר של צריכת יתר שיש - מעין מקדש לצורת צריכה שהיא בלתי-קיימת מחד, ושלא עושה אנשים מאושרים מאידך.

לאלו היה המום מהאומץ של המנכ“ל להתמודד עם זה בצורה ישירה, בלי להירתע ובלי למצוא תירוצים - אלא להגיד שהם נמצאים בעסק הרסני, ואז לנסות להבין מה יכולה להיות תכליתם ולחשוב איך הקניונים האלה - שהם מקומות עם תשתית ענקית שבהם מתאספים אלפי אנשים - יכולים להיות כיכר העיר של העתיד ולשרת תפקיד שיהיה באמת מועיל.

זה מעורר השראה כי זה כל כך נדיר. וכשמסתכלים על תעשיות רבות אחרות - כמה הן הרסניות:

כל תעשיית הבשר עובדת רק בזכות סודיות - אם היינו באמת רואים איך מגדלים בעלי חיים בחקלאות תעשייתית, היינו כל כך מזועזעים שלא היינו אוכלים בשר שוב. כל התעשייה הזו בנויה על סודיות. כל תעשיית הדשנים וחומרי ההדברה מחזיקה אותנו במודל חקלאי שכושל ומזיק, ובשלב מסוים כל הקרקע העליונה שלנו תיעלם.

כל תעשיית האופנה עובדת על תלייה של דימויים של נשים מושלמות שעברו פוטושופ, נערות צעירות מאוד ולעתים קרובות בתנוחות מזעזעות. יש פרסומות שגורמות לתהות מה הגבול בין האופן שבו הנערה מופיעה לבין אונס.

משקאות כמו קוקה-קולה - איזו סיבה יש להם להתקיים בעולם? אם מסתכלים על בתי הספר - כל מערכת החינוך המכניסטית שפועלת כמו מפעלים - היא כל כך כושלת ופוגעת בילדים.

שלושה מבחנים פשוטים

יכול להיות קשה מאוד להסתכל על הדברים האלה ולחקור באמת את שאלת התכלית, כי בכל המקרים האלה - אם מקשיבים באמת לתכלית, אין סיכוי שהיא תלחש פשוט להמשיך כמו שעושים. רבים מהעסקים והתעשיות האלה נועדו למות ולהציע את עצמם כמזון למשהו חדש שיעלה.

לאלו פיתח מבחן פשוט כדי להבין האם לעסק יש סיבה להתקיים. הוא כולל שלוש שאלות:

מבחן ראשון - ללא שיווק: מה היה קורה לעסק אם היה אסור על פרסומות ושיווק? האם העסק הזה עדיין היה קיים, או שהוא קיים רק כי כל הזמן מתמכרים לצורך מלאכותי? תדמיינו שלא היו יותר פרסומות לקוקה-קולה - מה היה קורה לה? האם העסק קיים בגלל כוח ההצעה שלו, או פשוט כי כל הזמן מפמפמים שצריכים את זה כדי להיות מאושרים?

מבחן שני - שקיפות מלאה: אם לפני שקונים מוצר או שירות היה חובה לראות סרטון של חמש דקות שמראה בדיוק איך זה מיוצר - האם עדיין היינו קונים? כמעט אף אחד לא היה קונה בשר היום אם היה רואה את זה. כנראה לא היית לוקח מוצרי חלב אם היית יודע שכמעט כל הפרות מופרות באופן מלאכותי - וטרינר ששם יד לתוך הפרה, מכניס את הזרע, רק כדי שלפרה יהיה תינוק כל שנה. וברגע שהתינוק נולד הוא נקרע מהאמא, והאמא בוכה שעות ולעתים יום-יומיים כי התינוק שלה נלקח ממנה. זה מה שאנחנו עושים כדי שיהיה חלב. אם הייתם רואים חמש דקות של יללות הפרה הזאת - האם עדיין הייתם קונים חלב, גבינה, גלידה?

מבחן שלישי - עלות מלאה: אם כל העלויות שנוצרות ולא נכללות במחיר המוצר - כל הזיהום, כל הנזק - היו נכללות, האם עדיין היינו קונים? אם לוקחים את מערכת החינוך המכניסטית ולוקחים בחשבון את כל החרדה שהיא מייצרת, הדיכאון, ההתאבדויות, שיעורי הנשירה, פשיעת הנוער - אם כל הדברים האלה היו נכללים בעלות, האם יכולנו להמשיך להפעיל את בתי הספר כפי שהם?

זה מבחן מעניין שאפשר ליישם על כל עסק: אם היה אסור על שיווק, אם הייתה שקיפות מלאה על תהליך הייצור, ואם העלות המלאה הייתה נכללת - האם המוצר או השירות שלך עדיין היה קיים כמו שהוא?

לשבת עם הבעיה

מוזמן להרהר בזה ולהעז להסתכל על דברים בעיניים. זה עלול להיות מאוד לא נוח - כי אנחנו רגילים לרצות להסתכל על דברים רק כשיש תשובה מיידית, כשיש פתרון. קשה לנו מאוד להגיד: “אני לא יודע את התשובה” ולשבת עם בעיה בלי לדעת לאן היא הולכת. פשוט לשבת עם זה עד שלאט לאט גדלים לתוך תשובות חדשות.

צריך לפתוח את המכסה ולהיות מוכן להסתכל. כי אם לא - פשוט מנציחים משהו חסר חיים, שאין בו שום תכלית אבולוציונית, שמנסים לשמור על חיים באופן מלאכותי במחיר עצום - לעצמנו, ללקוחות, ולכדור הארץ.

אין תשובות קלות לשאלה איך נותנים למשהו למות שלא ראוי לחיות. אבל התשובות יבואו רק ברגע שנעז להסתכל. לשים אמון שברגע שנעז לשבת שם ולהסתכל על דברים - רעיונות יעלו, אפשרויות ייפתחו, ואז נתחיל באמת להקשיב: אם לא זה, מה הארגון רוצה ממני? מה התכלית האצילה, נותנת החיים, שאנחנו יכולים לממש?

מבפנים ומבחוץ

המאמר האמיץ הזה מגלה תשובה מאוד מורכבת להרבה מהארגונים בעולם. ובמבט מתוך ארגון שפועל בדרכים שלא עומדות בקטגוריות האלו - שזה ממש הגיוני ונורמטיבי - בטח תעדיפו להסיט מבט, או לעשות שינוי חלקי ברמה שעדיין מאפשרת לכם להתקיים. וזה מובן - רק הסתכלו לעצמכם בעיניים וזכרו למה אתם שואפים ומה הדרך לבחון זאת.

ממבט מחוץ, כשצופים על האנושות כמלא ארגונים שזורים זה בזה - כמה כיף לדמיין עולם שכל הארגונים בו פועלים ככה. ברור שצריך עולם אחר כדי שזה יקרה: כלכלה אחרת, משילות אחרת, כל המערכת החברתית צריכה להשתנות. אבל ככה זה קורה - לאט לאט, מהפיכה שקטה שמבעבעת מתחת לפני הקרקע. זרמים תת-קרקעיים. התארגנות חדשה שלא באה להרוס את מה שקיים אלא לבנות משהו חדש. גן עדן עלי אדמות.

במאמר הבא נעסוק בשאלה המעשית: כיצד קובעים את התכלית? מי מקשיב, איך מקשיבים, ומה עושים כשהתשובה מגיעה ממקום עמוק יותר מהמוח הרציונלי.