מהי באמת משמעותה של תכלית אבולוציונית?

מתוך הפלייליסט: “תכלית אבולוציונית” (Evolutionary Purpose) 

הסרטון המקורי:* 6.1 What evolutionary purpose really means*

בסדרות הקודמות עסקנו בניהול עצמי ובשאיפה לשלמות. במאמר הנוכחי פותחת סדרה חדשה - הסדרה שמציגה את פריצת הדרך השלישית והאחרונה של ארגוני תיל: תכלית אבולוציונית.

יותר מסתם בהירות סביב תכלית

נתחיל בהבהרה חשובה, כי יש כאן אי-הבנה נפוצה. יש לא מעט אנשים שאומרים שהארגון שלהם מבין את הקטע - שיש להם חוש ברור של תכלית. אבל זה לא מה שתכלית אבולוציונית אומרת. תכלית אבולוציונית היא לא פשוט להיות עם חוש ברור של תכלית - היא דרך שונה לגמרי להסתכל על הארגון, שבה רואים אותו כאורגניזם חי שממשיכים להקשיב לתכליתו.

המכונה מול האורגניזם החי

בפרדיגמה השולטת כיום בניהול - הפרדיגמה המכניסטית הכתומה - רואים ארגונים כמכונות. זוהי המטאפורה הדומיננטית. מכונות הן דברים חסרי חיים; הן פועלות רק אם נותנים להן אנרגיה ומתכנתים אותן לעשות דבר מסוים או לפנות לכיוון מסוים.

כל החשיבה הניהולית של היום נגזרת מכך: תפקיד ההנהלה הבכירה הוא להגדיר חזון ברור ואסטרטגיה ברורה, ואז לוודא שכל הארגון הולך בעקבות זה - מיושר היטב ומוציא את החזון לפועל. זהו יישום אסטרטגיה - הבסיס של ניהול כפי שאנחנו מכירות אותו.

מהפרדיגמה החדשה שמתעוררת - פרדיגמת תיל - כבר לא רואים ארגונים כדברים חסרי חיים, כמכונות שצריך לתכנת. רואים ארגונים כאורגניזמים חיים, ישויות חיות, מערכות אקולוגיות חיות שיש להן אנרגיה משלהן, חוש כיוון משלהן, סוג של רצון מולד לממש משהו בעולם.

זה משנה לחלוטין את הבסיס של ניהול. התפקיד כמנהיגות כבר לא לחזות ולשלוט בעתיד - למשל על ידי בניית חזון ואסטרטגיה - אלא בצורה הרבה יותר קלה וצנועה, להקשיב ברציפות לאן התכלית האבולוציונית של הארגון קוראת לנו, ופשוט ללכת איתה. ללכת עם הזרם. לרקוד עם הארגון כדי לנסות להגיע לשם.

כשהיצירה מגיעה אליך

זו פרספקטיבה שונה בתכלית על מה זה ארגון ואיך נעים עמו. זה אולי נשמע קצת מוזר כי אנחנו לא רגילות לדבר במונחים האלה. אבל כשמסתכלות על כל האנשים היצירתיים, על אמנים - כמעט כל האמנים חולקים את הפרספקטיבה הזו. הם אומרים שהשיר, הרומן, הרעיון - הגיע אליהם. הם לא המציאו אותו. הם פשוט נבחרו לממש את השיר הזה בעולם, נבחרו לממש את הספר הזה בעולם.

זה מה שתכלית אבולוציונית אומרת על ארגונים - שארגונים נבחרים לממש משהו בעולם. זה כבר קיים שם בחוץ, ואנחנו פשוט צריכות להיות אלה שיכתבו את השיר הזה, שיכתבו את הרומן הזה, שייצרו אותו. ואנחנו יכולות להמשיך להקשיב למה שהארגון רוצה להפוך אליו.

מחיזוי ושליטה לחישה ותגובה

דרך אחרת לומר את זה: עוברות מפרדיגמה של חיזוי ושליטה לפרדיגמה של חישה ותגובה.

מאז המהפכה המדעית, מאז המודרניות, ירשנו את הרעיון שצריך לחזות ולשלוט בעולם - לחזות ולשלוט בטבע, לחזות ולשלוט בעתיד.

בארגונים מסורתיים יש מכונה שלמה של פרקטיקות שנועדו לנסות לחזות ולשלוט בעתיד. זה מתחיל עם חזון, אחר כך אסטרטגיה לחמש או עשר שנים, אחר כך תכנון טווח בינוני לשלוש שנים, אחר כך תקציבים שנתיים, אחר כך קבוצה שלמה של מדדי ביצוע מרכזיים, ואחר כך השוואות חודשיות לתקציב. וכמובן שאנשים מקבלים תמריצים, בונוסים או אופציות מניות שקשורות לכל התוכניות האלה - כי הרעיון כולו הוא שצריך לחזות איך העתיד נראה, ואז לבצע כדי לגרום לעתיד הזה לקרות. זהו חיזוי ושליטה.

האמת היא שהעולם הפך מורכב מדי, תנודתי מדי, לא ודאי. אפשר לבנות תוכנית מושלמת - אבל זאת תרמית עצמית כי העולם לא ודאי מספיק כדי לעמוד בתוכנית כזו, תוך חודשיים-שלושה היא כנראה כבר לא רלוונטית.

אז עוברות מזה לפרדיגמה של חישה ותגובה. יש חוש ברור של תכלית, וכל הזמן חשות מה התכלית דורשת מאיתנו ומה משתנה סביבנו, מה משתנה במערכת האקולוגית - וכל הזמן חשות, מגיבות ומסתגלות.

ההשלכות הן עמוקות

בספר “המצאת ארגונים מחדש” לאלו דן בהשלכות על כל הפרקטיקות האלה: האם עדיין עושות אסטרטגיות וחזונות? האם עדיין עושות תקציבים? האם עדיין יש יעדים? מה המשמעות של הקשבה לתכלית לגבי גיוס, הערכות וכל הדברים האלה? כמעט כל הפרקטיקות האלה יצטרכו להתפתח כשעוברות להקשיב באמת לתכלית האבולוציונית.

חשוב להבין: כשלאלו מדבר על תכלית אבולוציונית, הכוונה היא לא פשוט שיש בהירות סביב תכלית נאצלת - כי אפשר בהחלט להיות עם בהירות סביב תכלית נאצלת ולהמשיך לחלוטין לעשות את כל החיזוי והשליטה. אז זה לא רק להיות עם תכלית, אלא להקשיב אליה ברציפות - ולעבור לחישה ותגובה.

בסדרת קטעים זו לאלו לא יחזור על כל מה שכתב בספר על תכלית אבולוציונית - אפשר לקרוא את הפרק הזה שוב בעצמאיות. כאן הוא מנסה להדגיש, על בסיס שיחות שהיו לו עם אנשים שקראו את הספר, חלק מאי-ההבנות סביב הנושא, וחלק מהדברים שלמד מאנשים שעושים את המעבר לחישה ותגובה ולהקשבה לתכלית האבולוציונית בארגון שלהם.

חסד האשליה

אני מבינה שמה שלאלו מדבר עליו יכול להשמיט את הקרקע מתחת לרגליים. גם כשאני עוברת על החומר הזה אני מרגישה את הרעד וחוסר הביטחון. יופי, כי זאת האמת - זה העידן שאנחנו חיות בו. הקרקע לא יציבה, ומלא תנועות משנות אותה ועלולות ממש להרעיד אותה לכלל דבר אחר. אין ביטחון, אין ודאות.

יש שיר שאני אוהבת, ״כל חלקיי אליי״ של זוהר בר שלום. יש בו חלק שתמיד נוגע בי - היא שרה על ״חסד האשליה״. אני מבינה אותו כך: העולם כה מורכב, כה משתנה ולא ודאי, שלא היינו יכולות להכיל את כל זה אם באמת היינו מתמסרות לכך. לכן יש חסד של אשליה ששומר עלינו, שנוכל לתפוס את המציאות איכשהו.

אז כתגובה למורכבות הזאת, שמייצרת התמזגות בין המקצועי לרוחני - אני מבינה, לא ללא כאב, שנסיונות השליטה פשוט לא שולטים. זה לא שנגמלתי מהרצון בחיזוי ושליטה - ספרו לי אם הכרתם מישהי שהצליחה. אבל אני מוקירה את התהליך שמבקש, למען הבהירות והיציבות היחסית, לבחון את מושגי החיזוי דרך מבט חדש. לא מתכוונת למחוק אותם - אלא להביט בהם באומץ ולנסות לעבור לחישה ותגובה.

במאמר הבא נעסוק בתכלית אבולוציונית מעבר למקסימיזציה ושימור עצמי - מה קורה כשהתכלית האמיתית של הארגון מאתגרת את הדחף הטבעי לגדול ולשרוד, ומה ניתן ללמוד מארגונים שבחרו להקשיב לתכלית גם במחיר.