כאשר שיותר שלמות מעוררת התנגדות

מתוך הפלייליסט: ״שאיפה לשלמות”(Striving for Wholeness) 

הסרטון המקורי:* 5.10 When more wholeness brings up resistance*

במאמר הקודם עסקנו ביצירת מסמך כללי יסוד לשלמות. במאמר הנוכחי, האחרון בסדרה, נעסוק באתגר הבלתי נמנע - התמודדות עם התנגדות לשלמות.

הפחד מהשינוי

עבור אנשים מסוימים הרעיון הזה של שלמות עלול להרגיש מוזר או קיצוני - הרעיון של להוריד את המסכות ופשוט להופיע שלמים ולראות אנשים מתייחסים ממקום עמוק יותר. זה עלול להרגיש קיצוני או אפילו מאיים. הרבה אנשים בעבודה מומחים בהימנעות משיחות שהפכו “לאישיות מדי” ומתמודדים עם כך עם הערה מזלזלת או בדיחה - זו דרך לסגור את האפשרות ללכת למקום עמוק יותר.

מעניין לראות סימנים של התנגדות כי לפעמים הם יכולים להחזיק מראה מעניינת. ישנן לפחות שתי סיבות למה אנשים יכולים להתנגד, ושתיהן יכולות להיות מראה שימושית עבורך.

סיבה ראשונה: לחץ על אחרים

ללכת למרחב עמוק יותר זו תמיד רק הזמנה. אסור ולא צריך לכפות על איש להיות פגיע, לחשוף או לדבר על דברים אישיים. יש להם זכות מושלמת להתנגד. זו צורה של הפעלת לחץ עליהם. תמיד זו רק הזמנה - אנחנו יוצרים מרחב בטוח מספיק בשביל שאנשים יוכלו להופיע שלמים ואת יכולה להוביל דוגמה אישית על ידי שיתוף סיפורים אישיים ועל ידי להראות את עצמך פגיעה, אך אסור לכפות על אחרים להצטרף אליך.

השאלה המעניינת היא האם הייתה התנגדות כי אולי הייתה איזושהי לחץ על אנשים אחרים, איזושהי ציפייה כמו “עכשיו אנחנו עושים מעגל שיתוף וזה צריך להיות עמוק”. למשל, אם את עושה בשלב מסוים מעגל שיתוף או צ’ק-אין בפגישות, אנשים תמיד צריכים להיות מסוגלים לדלג על זה ולא לקבל שיפוט עליו, ולהעביר את התור.

סיבה שנייה: שלמות לשם השלמות

דבר נוסף הוא שאת עלולה לעשות שלמות לשם השלמות עצמה. במיוחד בהתחלה, זה תמיד צריך להיות קשור לעבודה ולמה זה חשוב לעבודה. נגיד שבצוות שעובר לניהול עצמי, את מזמינה אנשים לשיחה על איפה הם נמצאים בחיים הפרטיים - זה מעניין כי זה עוזר לנו לתכנן ולתזמן טוב יותר. אולי עבורך יהיה מעניין להגיע למשמרת מאוחרת יותר כי אין לך בעיות עם טיפול בילדים. השיחות האלה מעניינות כי יש להן השפעה ישירה על איך אנחנו עובדים. אבל אם את עושה שיתוף לשם השיתוף עצמו, זה מרגיש מוזר - למה אנחנו מתבקשים לעשות את זה? זה לא קשור לעבודה שלנו. בהתחלה זה מרגיש מוזר וקיצוני עבור הרבה אנשים, זה מאיים לחשוף משהו אישי עם חשש שזה עלול להיות מנוצל נגדם.

אז בואי תהי זהירה עם זה. המנעי מעשיית שלמות לשם השלמות. שזה לא יריח לאף אחד כמו כת. לפעמים כשלומדים משהו חדש מיישמים אותו בכל מקום בגלל שזה עתה למדנו עליו. אז כשאנחנו מזמינים אנשים למקום אחר, אנחנו עלולים להגזים. אבל היי זהירה עם זה.

כשלא ישימים שני הגורמים

אולי אף אחד משני הדברים לא חל. אולי יש מישהו שעבורו זה מרגיש מוזר או מאיים ולא, את לא הפעלת שום לחץ עליו, הכל היה קשור לעבודה ועדיין פשוט עבורם לראות אנשים אחרים נפתחים מרגיש מאיים. וזה בסדר.

בואי נקבל ונכבד את המציאות הזו. כדאי במקרה כזה לקבל ולקדם את ההתנגדות ולקחת אותה ברצינות. אז את יכולה לנהל שיחה יפה עם האדם הזה שבה את פשוט מכירה בזה. “נראה לי שזה חדש וקשה עבורך וקשה לי לראות אותך סובל” - פשוט להכיר בזה ולא לנסות לתקן את זה.

אם האדם מהדהד את זה, את יכולה לחקור למה זה קשה עבורו ומה מרגיש לא נוח ומה יגרום לזה להרגיש יותר נוח. למעשה מה שיש לך כאן זה שיחה ממקום של שלמות על הקושי של אותו אדם עם שלמות. שוב, ללא לחץ, לא לנסות לפתור את זה עבורו, רק להציע מרחב שבו תוכלו לדבר על זה.

את יכולה גם להציע ליווי, מישהו לעבוד על כך שיעזור לו להתמודד עם זה, אך בעדינות שלא ירגיש שהוא עושה משהו שצריך לתקן.

להתייחס לאנשים כמבוגרים

דבר חשוב עבורי הוא שאנחנו מתייחסים זה לזה כאל מבוגרים בארגון. תנהלי שיחה עם האדם הזה ותגידי: “זה הכיוון שהארגון הולך אליו, וזה בסדר לגמרי אם אתה תבחר לשתף פחות או לא להשתתף בחלק מהפרקטיקות - אין לחץ כלל. אנחנו באמת מנסים ליצור הכל כדי שכולם יוכלו לגדול למרחב הזה, אבל זה תמיד בחירה אישית.

דבר אחד שיהיה ברור הוא שלא נקבל ציניות או הערות מזלזלות כלפי התהליך, שגורמות לאחרים להרגיש לא נוח ושהופכות את זה למקום יותר מפחיד עבור אנשים שכן רוצים להיפתח.

אם בכל זאת תרגיש שזה לא המקום בשבילך ותהיה מאושר יותר במקום אחר, תן לנו לדעת ונוכל לעזור לך לעשות את המעבר הזה. זו בחירה שלך לעשות.”

זה משהו שאנחנו חייבים לאנשים - להתייחס אליהם כאל מבוגרים ולנהל את השיחה הזו. אבל רוב הזמן ארגונים מספרים שאנשים שעוזבים בגלל זה ממש נדירים. לרוב האנשים בהתחלה זה מרגיש לא נוח אבל בשלב מסוים הם בהודיה על כך שהם יכולים להוריד את המסכה, וזה באמת מרגיש טוב.

חכמת ההתמודדות המעשית

לי יש הרבה חברים ושותפים שנרתעים מכל ניסיון להביא אותם בשלמות בצורה מסודרת - כל מתודה, אפילו הכי א-היררכית או משחקית יוצרת להם התנגדות. גם בקבוצות זה קשה להם, אבל אני שמה לב שכשאני לא אומרת מה אני עושה, ואני פשוט מנהלת שיחה כנה באחת על אחת או נגיד עד 6 אנשים שיש בינינו אמון, הם מאפשרים לשיחה להעמיק.

בשלב מסוים אני יכולה לתפוס אותם, לרוב רק באחת על אחד, ולומר “זוכר מה היה לנו אז? יש לזה ערך מבחינה ארגונית, ואתה לא טיפש, אתה יודע למה אני מתכוונת. לא צריך להכביד במילים, ואתה גם לא חייב להשתתף, אבל לפגוע בזה - זה לא רק לפגוע בארגון, זה לפגוע בי ולזה אין מצב.”

שיח כזה שהוא כנה, ישיר, עמום (שימוש במושג “זה” בלי לקרוא לזה שלמות או אותנטיות), ואישי (פוגע בי, לא רק בארגון) ששם גבולות - זה לרוב משהו שהם מכבדים. ובמקרה כזה אפשר לעבור איתם תהליך. ציניות זה לא דבר שמשילים ברגע, וגם לעשות שיחת עומק או נזיפה באופן תדיר יכול להזיק יותר מלהועיל. לפעמים מבט מזכיר, לפעמים חיוך, לפעמים הפגנת אהבה.

דבר נוסף שצריך לנהוג בו בעדינות כדי שלא ילבין פנים ברבים, אבל יכול להגן על האדם או הנושא שכלפיו הופנתה הציניות, זה לומר משפט כמו: “היית צריך את הציניות כדי להראות כמה אתה חזק, אתה כבר לא זקוק לזה” או “מאחורי כל ציניות מסתתר כאב לא מעובד”. שתי האופציות משנות את התגובה של כל מי שבחדר להערה.

סיכום הסדרה: מסע השלמות

במסע של עשרה מאמרים חקרנו את משמעות השלמות בארגונים - ממהותה הבסיסית ועד ההתמודדות עם התנגדות. ראינו איך שלמות יכולה להשתנות מרעיון מופשט למציאות יומיומית בעבודה, דרך מודלים אישיים, שיחות אותנטיות, פגישות קבוצתיות משמעותיות, ותרבות ארגונית שלמה.

השלמות אינה יעד אלא מסע מתמשך - הזמנה להיות עצמנו באופן מלא יותר, ליצור קשרים אמיתיים יותר, ולבנות ארגונים שמשרתים את האנושיות שלנו.

זה המאמר שסוגר את הסדרה “שאיפה לשלמות”. סדרת המאמרים הבאה תעסוק בתכלית אבולוציונית (Evolutionary Purpose) - ותתחיל במאמר על מהי באמת משמעותה של תכלית התפתחותית?