דוגמאות לשלמות במסגרת קבוצתית

מתוך הפלייליסט: ״שאיפה לשלמות”(Striving for Wholeness) 

הסרטון המקורי:* 5.7 Examples of wholeness in group settings*

במאמר הקודם דנו בעקרונות הכלליים של הזמנת שלמות לפגישות קבוצתיות. במאמר הנוכחי נביא דוגמאות קונקרטיות איך להתחיל בפועל.

התגברות על הפחד מהתחלה

לפעמים אנשים שואלים איך להתחיל? מה הפעם הראשונה לנסות שלמות. השאלה הזו מעידה על פחד מסוים - שמא זה ייראה מוזר או שונה. אתה מוזמן לחשוב על זה לא כמשהו מוזר או שונה, אלא כמשהו טבעי לחלוטין - זה פשוט האופן שבו אנחנו מתייחסים לחברים טובים. זה משהו שכולנו מכירים ומנסים לעשות. זה לא משהו מוזר - אתה יכול להשתמש בכל פגישה או מסגרת קבוצתית לעשות דברים כאלה.

עם זאת, הנה כמה רעיונות. מנהיגים אוהבים להתאמן על זה תחילה במסגרות שמרגישות נוחות עבורם.

דוגמאות מעשיות להתחלה

ארוחות צהריים קבוצתיות בהזמנה פתוחה

מספר רב של מנהיגים מתחילים בעריכת ארוחות צהריים או בוקר קבוצתיות בהזמנה פתוחה. זה פורמט שבו הם אומרים: “אם אין כלום דחוף, אין סדר יום לפגישה - פשוט רוצה לדבר איתכם על שאלות שיש לכם, על דברים שמעסיקים אתכם, לדבר על מה שחשוב לכם - ולעשות את זה ממקום שונה”. אנשים חוזרים מפגישות כאלה ואומרים: “וואו, זיהיתי אדם אחר לגמרי, מנהיג שמרגיש נגיש באמת - זה היה מדהים.”

פגישות כלל-חברה

מקום נוסף שבו אנשים מתחילים הוא פגישות כלל-חברה. אתה אומר: “היו לנו תוצאות רבעוניות, בואו נעשה פגישת כלל-חברה, נשתף את התוצאות עם כולם ונאפשר לכל אחד לשאול כל שאלה.” זה אות רב עוצמה - אנחנו לא מסננים יותר, תביאו הכל, אני מוכן להתמודד עם כל מה שיקרה. אם הבוס מרגיש בטוח מספיק לעשות את זה, זה סימן טוב - גם העובדים מרגישים בטוח מספיק להתייצב ולשאול כל שאלה שיש להם.

סדנאות יום סביב נושא מסוים

מקום נוסף טיפוסי הוא סדנאות יום סביב נושא מסוים, כי זה מאפשר ליצור אווירה מסוימת, אפילו עם כללי יסוד לאופן שבו אתה רוצה שאנשים יתקשרו, ואתה יכול להשתמש במנחה חיצונית שבאמת עוזרת לאכוף את זה. אז אולי אתה מתחיל מסע לכיוון שוויוני או רזה, הרהור אסטרטגי, או הכנה להשקת מוצר גדולה. כשיש לך מרחבים כאלה, אתה יכול ליצור כמו מרחבי ריטריט ולגרום לאנשים לחוות יום שלם של אופן שונה לחלוטין להתייחס אחד לשני.

פתרון בעיות וקונפליקטים

מקום נוסף טיפוסי הוא כשיש בעיה אמיתית, סוגיה, קונפליקט, משהו שלא עובד בארגון - אתה קובע פגישה לדון מהי הבעיה, מה השורש שלה ואיך הולכים לתקן. זה ככל הנראה רגע שבו המתחים יהיו גבוהים ותוקפים אחד את השני ומאוד הגנתיים ופוחדים. אם אתה יכול ליצור ברגע הזה רגע שבו השיחות מגיעות ממקום שונה לחלוטין ואנשים אומרים: “אנחנו באמת יכולים לעבוד על נושאים ממש קשים בדרך הזו” - זה מרשים. שוב, אתה יכול להזמין מנחה חיצונית אם זה יכול לעזור.

הכשרות קצרות ומתמשכות

אתה יכול לעשות את זה בצורה של הכשרה - רגעי הכשרה הם לעיתים קרובות רגעים טובים לעשות דברים כאלה. בספר מדובר על תרגול יפה שיש ב-Heiligenfeld, שם הם עושים הכשרות ממש קצרות - שעה וחצי או משהו כזה - מדי שבוע, שבועיים, שבהם הם מזמינים את כל הארגון. הם תיזמרו את זה כך שבכל פעם זה רגע יפה של הרהור עצמי ושלמות, ואז אנשים פשוט חווים מדי שבוע או שבועיים שעה וחצי של איכות כזו.

תהליכי משאבי אנוש

כמובן שיש את כל התהליכים הטיפוסיים של משאבי אנוש - כל תהליכי הגיוס וביצועים והשתלבות וכל הדברים האלה שאתה יכול לעצב מחדש כדי להפוך אותם לרגעים שבהם אנשים חווים שלמות כקבוצה.

התחלה בצמרת

יש אנשים שמוצאים שחשוב להתחיל בצמרת - אם יש לך עדיין ועד מנהל, בכמה תהליכי שינוי תחילה מתקינים את סוג האיכות הזו של התייחסות כקבוצה לפני שהם ממשיכים ומזמינים אנשים אחרים לאותו דבר.

מעבדות יצירה ומרחבים יוצרים

ארגונים אחרים מוצאים שיש דרך לעשות את זה בדרכים שסמוכות לעבודה אבל לא קשורות ישירות לעבודה.

יש חברה תעשייתית, גלובלית עם משרדי ראש בצרפת, שהתקינה מעבדות יצירה (fab-lab) בתוך חלק מהמפעלים שלהם. מעבדות יצירה הן מרחבי יוצרים שבהם יש כל מיני ציוד לעשות דברים. הם מזמינים חתך של הארגון - עובדים, מנהלים, אנשים מכספים ומשיווק - לחשוב ולשחק במשך שבוע ולפתח אבות טיפוס של מוצרים חדשים. הם עושים את זה בצורה שבה הם עובדים עד מאוחר, אוכלים פיצות, שותים, ויש איכות של התייחסות במשך השבוע על פני רמות היררכיות שהיא חדשה לרוב האנשים. זה מעין מרחב נפרד מהעבודה שבו אנשים יכולים לחוות את זה.

בספר מוזכרים Sounds True, שבו אנשים פעם בשנה עושים מסיבת כישרונות - אנשים מגיעים עם הכישרונות שלהם: מישהו עושה ג’אגלינג, מישהי שרה… - וזו דרך לאנשים להיראות בצורה חדשה לחלוטין, וזה מעין סמוך לעבודה.

אינסוף דרכים פשוטות ונגישות

יש לא פחות מאינסוף דרכים בכל מרחב להביא לשלמות. כמי שכבר דגה במים, אני כל פעם מחדש צריכה להזכר איך זה במרחבים שהם לא כאלו. ובתור אחת שחיה את השלמות, ממש אלרגית לחוסר אותנטיות, הרבה פעמים זה נראה לי כה פשוט.

אז אהבתי מאוד את הדוגמה של האוכל - מבחינתי אוכל הוא דרך שנעים לי לחבר, ושפת האהבה שלי. אבל זה גם דבר שיכול לקרות גם במסדרון, פשוט לשאול בכנות עמיתים מה שלומם, ושלום משפחתם, איך היה הסופ“ש, לגזור מזה מה חשוב להם לזכור ולהמשיך להתעדכן.

ובמקום קצת יותר פורמלי, אני חוזרת על עצמי שוב - צ’ק אין זה הבסיס! פשוט להתחיל כל פגישה בצ’ק אין. יש המון דרכים לעשות צ’ק אין, וכשמדובר בצוות יחסית קטן בפגישה, פשוט לעשות סיבוב צ’ק אין של “איך אני מגיע/ה לפה?” ככה פשוט ומשנה סדרי עולם.

סיכום

באמת יש המון דרכים לעשות את זה - בעצם כל מסגרת היא מסגרת טובה לעשות את זה. מקווה שזה נתן לכם רעיונות איך אתם יכולים לעשות את זה, אבל הייתי פשוט אומר: בפעם הבאה שאתם בפגישת קבוצה, נסו ליצור מרחב בטוח מספיק לאנשים להתייצב ממקום עמוק יותר.

במאמר הבא נעסוק בשיחה כלל-ארגונית על שלמות - איך ליצור מחויבות משותפת לנושא.