איך מדברים על שלמות?

מתוך הפלייליסט: ״שאיפה לשלמות”(Striving for Wholeness) 

הסרטון המקורי:* 5.3 How do you talk about wholeness?*

במאמרים הקודמים חקרנו את משמעות השלמות והחסמים התרבותיים המונעים אותה. במאמר הנוכחי נעסוק בשאלה המעשית: איך בכלל מדברים על זה?

האתגר של דיבור על שלמות

יצירת תרבות בארגון שבה אנשים יכולים סוף סוף להופיע במלואם האמיתי, שבה הם יכולים להירגע ולהיות עצמם, זה משהו עוצמתי הכרחי ויפה. מי שטעמה את טעם השלמות כבר לא רוצה לבזבז זמן במקומות או בארגונים שבהם היא לא מרגישה שהיא יכולה להיות עצמה במלואה, אלא מרגישה שצריכה להיות זהירה וללבוש מסכות.

אבל זה נושא שעדיין זר לרוב הארגונים. המילה “שלמות” פשוט לא קיימת באוצר המילים הניהולי השיגרתי.

החלטה אסטרטגית: מתי לדבר על זה?

הקטע הזה עוסק בשאלה איך בכלל מדברים על זה. זה כל כך חדש, והשאלה הראשונה שאת מוזמנת לשקול היא: באיזו מידה את צריכה ורוצה לדבר על זה בתחילת תהליך השינוי?

אולי יש סיבה טובה בשבילך לדבר על זה בגלוי - את רוצה ליצור תרבות שבה נוכל להיות עצמנו. אבל אולי למעשה עדיף פשוט להתחיל לעשות את זה - ליצור מרחבים, פגישות שבהן אנשים חווים את זה. ברגע שהם חוו את זה וטעמו פגישה נהדרת, אולי רק אחרי זמן מסוים צריך לשים על זה מילים.

זאת שאלה עבורך - למה הארגון מוכן? אולי הוא ידחה כל דיבור על זה כי זה זר מדי. אולי אנשים צריכים לחוות את זה קודם לפני שמדברים על זה. את מוזמנת לחקור את זה ולענות עבור עצמך.

דרך הסיפור - המפתח לדיבור על שלמות

אם ומתי את מוכנה לדבר על זה, יש עצה פשוטה: דברי על זה באמצעות סיפורים. בטאי למה זה חשוב לך באמצעות סיפורים - תמיד סיפורים.

יש שלושה סוגי סיפורים שאת יכולה להשתמש בהם כדי לדבר על למה זה חשוב לך ולמה זה צריך להיות חשוב לארגון, ולמה את מזמינה ליצור תרבות כזו שבה כולם יכולים להיות עצמם.

1. הסיפור האישי שלך

הסוג הראשון של סיפור הוא פשוט לדבר על ההיסטוריה האישית שלך. בעצם הדבר הזה את מדגימה שלמות - את חושפת משהו על עצמך, את מורידה מסיכה, את מראה את עצמך במידה מסוימת של פגיעות.

למה זה חשוב לך? בגלל חלק מסיפור החיים שלך, דברים שחווית בקריירה שלך, אולי אפילו קודם לכן באוניברסיטה, בבית הספר, אולי בילדות - למה את כבר לא רוצה להיות בארגון שבו את לא יכולה להיות עצמך? למה זה כואב לך לראות אנשים אחרים ככה? ספרי קצת על החלום האישי שלך.

כשאת חולקת משהו ברמה הזאת, כשזה לא נקודות, כשזה לא קונספט אלא משהו שמעוגן בהיסטוריה שלך, אנשים יתחברו עם זה ויהיה לזה כוח.

2. ההיסטוריה של הארגון

השני הוא מערכת של סיפורים שאת יכולה לספר הקשורה להיסטוריה של הארגון. מה היו הרגעים המגדירים? מה היו רגעים שבהם הייתה שלמות? מה היו רגעים שבהם לא הייתה? מה בהיסטוריה של הארגון שגורם לך לחשוב שזה חשוב?

3. הקשר לתכלית הארגון

מערכת הסיפורים השלישית היא סביב התכלית של הארגון. למה זה חשוב - שאנשים יוכלו להופיע במלואם ולא לבזבז זמן ואנרגיה על הסתרה מאחורי מסיכה?

לכל ארגון יש קשר ישיר למדי שאפשר למצוא:

אם את בית חולים - אנחנו יודעים מהמחקר, ממדע, שהמידה שבה אנשים מחלימים קשורה ישירות לקשר ולאיכות הקשר עם הרופאה והאחים. אז רופאות ואחים המסוגלים להופיע בשלמות, להיות במקום שבו הם יכולים לקיים מערכות יחסים עמוקות ומשמעותיות ביניהם ועם המטופלים שלהם - זה קשור ישירות לתוצאה. הדבר האחרון שאת רוצה זה רופאה שמתחבאת מאחורי מסיכות ולא בונה קשרים.

אותו הדבר בבתי ספר - אנחנו יודעים שתלמידים לומדים במידה שהם מרגישים שיש להם קשר אישי עם המורה. אז כל העניין הזה שמורים לובשים מסכות של מומחיות וידעניות ושומרים על מרחק מהתלמידים זה מגוחך - זה ישירות מונע מתלמידים ללמוד.

אותו הדבר במפעלים - אם יש תחושה של פחד, אם יש תחושה שאת לא יכולה להביא את כל הרעיונות שלך, כולל רעיונות שרק חצי אפויים ואולי בסופו של דבר יתברר שהם לא רעיונות טובים ורלוונטיים, אז לעולם לא נשפר את הדרך שבה אנחנו עושים דברים. כל האיכות של העבודה שאנחנו עושים והפרודוקטיביות של מה שאנחנו עושים קשורים ליכולת שלנו להופיע בשלמות, להופיע עם רעיונות שיש לנו, לאתגר אחת את השנייה. אם כולנו נישאר פחדניות בתוך הקופסאות הקטנות שלנו ונעשה רק מה שאומרים לנו, זה לא יכול לשרת את התכלית של הארגון.

עצות מעשיות לדיבור על שלמות

את מוזמנת לנסות לנסח את זה עבור עצמך ולבדוק את זה עם אנשים. איך את יכולה לדבר על זה בדרכים שהן פשוטות וברורות ולא אזוטריות? אל תשתמשי במילים גדולות ומסובכות מהפסיכולוגיה או הרוחניות, אלא דברי על זה במונחים פשוטים. ככל שזה יותר פשוט ויומיומי, כך יותר אנשים יקבלו את זה.

שינוי השפה הארגונית

דרך אחת לחשוב על זה היא - אילו מילים ספציפיות את רוצה להזמין לאוצר המילים של הארגון, ואילו מילים את כבר לא רוצה להשתמש בהן? אולי את מדברת על עמיתות, רגשות, רחמים ועל דאגה, במקום לדבר על אנשים כמשאבים ולהשתמש בשפה יבשה וגנרית של מכונות שאנו משתמשים בה ברוב הארגונים, או מטפורות מהצבא שמשתמשים בהן בהרבה ארגונים.

אז אילו מילים את רוצה להשתמש שפשוט מציינות שלפתע אנחנו באים ממקום אחר, אנחנו מופיעים עם יותר מהאנושיות שאנו מראים מחוץ לעבודה - במקום העבודה, באמצעות שימוש בשפה יומיומית.

סיפורים שמדברים מהלב

אישה שמגיעה עם הכלבה לכל משמרת שהיא יכולה, מדריך שמגיע עם גיטרה לכל אירוע, שותפה שבוכה קבוע במפגשים, בחור שמתגלח ומסתפר בחצי מהפנים. כה הרבה קולגות וחברים, כל אחד עם הסיבוב שלו, עם הקטע שלה, עם האהבה, הפגיעות, התחביב.

אני אוהבת להקריא סיפורים שכתבתי (לא מפתיע, אהה?). העושר הזה שאנחנו מביאים את עצמנו למרחב המשותף. כשאני מקריאה סיפור, או אפילו רק מספרת על הקראה מרגשת או משפילה שהיתה לי, משהו ישר קורה בחדר. כשאנחנו משתפים בענווה מתוך שלמות ולא מתוך גאווה או קורבנות נוצרת אינטימיות שמביאה איתה מוטיבציה.

וכאשר מישהו אחר משתף, לעודד את זה בקול, להודות, לספר איך זה נוגע בי או מעורר השראה. ואז אפשר לעשות זום אאוט ולומר, לאו דווקא ברגע, אלא בזמן המתאים - זוכרים מה קרה כששיתפתי על כך וכך, או מה קרה כשדני הראה תמונות מהברית של הנכד, או כשרחל שיתפה בכאב. מרגישים את ההבדל בין פעם להיום?

סיכום והמשך

בהצלחה בחקירה טובה. לכי והתחילי לבדוק את זה עם כמה אנשים וראי איך זה מהדהד, וראי אם יש מקומות שבהם את עדיין לא לגמרי שם ולא לגמרי נוח. שוב, את יכולה לדבר על זה עם בת/בן זוג, עמית מהימן או מלווה שיכול לעזור לך באמת לגלם את הדיבור על שלמות בדרך שמרגישה טבעית לך, כי ברגע שזה מרגיש טבעי לך, זה ירגיש טבעי לאנשים אחרים.

במאמר הבא נעסוק במנהיג כמודל לחיקוי לשלמות.