מרחבים לדבר על הכאב של ניהול עצמי

מתוך הפלייליסט: מתוך הפלייליסט: “ניהול עצמי: צוותים, עמיתים ומנהלים לשעבר״ (Self-Management: Teams, Peers and Former Managers) 

הסרטון המקורי:* 4.3.8 Spaces to talk about the pain of self-management*

במאמר הקודם דיברנו על הכשרת חברי צוות בניהול עצמי - איך מלווים אנשים במעבר. במאמר הנוכחי נעסוק בנושא קריטי שלעתים קרובות מוזנח: איך יוצרים מרחבים בטוחים שבהם אנשים יכולים לדבר על המאבקים האמיתיים שלהם עם ניהול עצמי.

המעבר המאתגר

ניהול עצמי יכול לאתגר אותנו עד היסוד. יש כל כך הרבה למידה ולמידה מחדש שצריכים להתבצע. בסופו של דבר, מה שלומדות מחדש הוא הרבה יותר פשוט ממה שהיינו רגילות אליו. יש למעשה הרבה היגיון פשוט בזה, כך שמבחינות רבות איננו לומדות מדע טילים, אלא למעשה לומדות פשטות.

עם זאת, זה עדיין יכול לאתגר את כל מה שהיינו רגילות אליו - ההתנהגויות שלנו ואפילו הזהויות העמוקות שלנו.

המאבקים מכל הצדדים

אם אני מנהלת לשעבר, יש הרבה שאני צריכה לוותר עליו - כולל איך שאני רואה את עצמי כאדם שטיפס בסולם וממרכז כוח, ושמתאים למעמד מסוים במבנה הארגוני. עבור חלק מהאנשים זה יכול להיות קשה למדי.

והדבר נכון גם לגבי אנשים שהיו בתחתית הפירמידה, שהיו מוגנות מלקחת אחריות ועכשיו הן מוזמנות למערכת שבה הן יכולות להיכנס לכוח שלהן. זה לא כל כך קל בהתחלה להיכנס לכוח שלנו.

בניתוח עסקאות מדברים על איך אפשר להיות ביחסי הורה-ילד או ביחסי מבוגר-מבוגר. הפירמידה המסורתית מכניסה אותנו ליחסי הורה-ילד - המנהלת היא ההורה והכפופה מתנהגת כילד. נדרש די הרבה שינוי כדי ללמוד מחדש להיות ביחסים של מבוגרות במקום העבודה.

כוח המרחבים הבטוחים

יצירת מרחבים שבהם נוכל לדבר על מה שאנחנו עוברות יכולה להקל על התהליך ולהזמין אותנו לקבל מחדש את האנושיות שלנו בעבודה - להזמין אותנו למרחבים של שלמות שבהם נוכל לדבר בגלוי על מה שאנחנו עוברות.

כשאת יוצרת את המרחבים האלה, הניסיון מראה שעבור רוב האנשים זאת הקלה עצומה. פתאום את מבחינה שאת לא היחידה שנאבקת עם זה - בעצם כולן נאבקות עם זה.

חשבת שאת הבעיה וצריכה להסתיר את העובדה שאת נאבקת עם זה, ופתאום את מבינה שזה משהו שכולם חולקים. יש הקלה עצומה שיכולה לבוא מזה.

יש גם לעתים קרובות חוש השראה, כי בזמן שאת עדיין נאבקת, את רואה מישהי שכבר אולי יותר רחוקה במסע שלה ואת רואה אותה פורחת - יש לך את הרגעים האלה של לראות אפשרויות חדשות דרך ניהול עצמי, של להפוך לאדם אחר. ואת אומרת - אוה וואו, אז זה אפשרי! לשמוע אותך מדברת על זה נותן לי אומץ ואנרגיה ותקווה.

המחיר של חוסר מרחב בטוח

זה בדרך כלל מועיל לך, וגם מועיל לטרנספורמציה. כי אם אין לך מקום שבו את יכולה לדבר על הספקות וחוסר הנוחות שלך, מה שכנראה יקרה זה שאת תציגי תמונה שהכל תחת שליטה, הכל בסדר.

ומה שלא בסדר עם התהליך? זה שניהול עצמי לא עובד, או שהאופן שבו אנחנו עושות את זה לא עובד, או שזה או זה לא עובד.

את תקרינן את הבעיות הפנימיות שלך - הספקות, הכאב - על הארגון - וזה יהפוך את הטרנספורמציה להרבה יותר קשה.

איך יוצרים מרחבים כאלה?

מומלץ לחשוב על יצירת מרחבים שמזמינים אנשים לדון בזה. את יכולה לעשות את זה בדרכים שונות:

אפשרות ראשונה: קבוצות מעורבות

אם אתן ארגון גדול, אתן יכולות באופן אקראי להזמין אנשים מצוותים שונים.

אפשרות שנייה: הצוותים הטבעיים

לעשות את זה בתוך הצוותים הטבעיים - האנשים שעובדים יחד. זה כל כך חזק אם אני רואה את כל העמיתים שלי שאני עובדת איתם מדי יום מתגלים לגבי מה שהם נאבקים איתו, ואני מתגלה כלפיהם - זה יוצר רמה כזו של עומק ואמון וצוות.

אפשרות שלישית: קבוצות תפקיד

יש ארגונים שרק מנהלות לשעבר חולקות את נקודת המבט שלהן ביניהן. אתן יכולות לעשות את זה בדרכים רבות.

התנאי הקריטי: מלווה טובה

מה שחשוב, איך שתגדירו את הקבוצות, זה שיהיה לכן מלווה חיצונית ממש טובה שמחזיקה את המרחב.

צריך ליצור מרחב בטוח ומקודש שבו אנשים מרגישות בטוחות מספיק פתאום להוריד את המסכה ולהראות את עצמן עם כל הפגיעויות שלהן וכל הכאבים או המאבקים שלהן.

הרבה אנשים יודעים איך לעשות את זה. יש הרבה מתודולוגיות. בסופו של דבר הכל מתלכד לעובדה שאת רוצה להוציא כל סוג של שיפוט מהחדר ובמקום זה ליצור מקום של הקשבה עמוקה, שבו לא יקרה תיקון, הצלה או ייעוץ כפי שקורה בדרך כלל.

משאב מומלץ

ספר אחד שמדבר על זה בצורה יפה מאוד מאת פרקר פאלמר שנקרא “A Hidden Wholeness”. הוא מדבר בצורה יפה על איך ליצור מרחבים כאלה. אבל יש הרבה מלוות שם שיודעות איך ליצור את זה.

איזון בין חיצוני לפנימי

אחד הדברים שהמלוות צריכות להיזהר מהם זה שאנחנו כל כך רגילות לדבר על העולם החיצוני שהזנחנו את העולם הפנימי שלנו.

שיחה טובה כזו מאזנת את שניהם:

• יש את הדברים החיצוניים - אני מסתגלת לתפקיד החדש שלי, אני לא בטוחה איך אני עושה את זה, מה התפקיד שלי בתהליך הייעוץ, והדברים האלה ששייכים לעולם החיצוני
• ואז יש את כל השאלות של העולם הפנימי שלי - איך אני מתמודדת עם זה, עם חוסר הוודאות שלי וכל השאר

מלווה טובה תאזן את זה כי הנטייה הטבעית שלנו בהתחלה היא שאנחנו רוצות לדבר על כל המרחב החיצוני - לדבר על טיפים וטריקים והתנהגויות. מה שלא פחות מעניין לחקור זה האמונות והמחשבות שלנו וכל מה שקשור לחיים הפנימיים שלנו.

מהעשייה אל המודעות

בעברי, בהרגל שלי, הייתי פרגמטית - מה עושים, אילו חסמים יש, אילו הזדמנויות, ויאללה קדימה. הייתי צריכה הרבה שיעורים כואבים, המון הכשרות וחברות שהן שותפות למסע כדי ללמוד לייצר איזון בין העולם הפנימי והחיצוני של המשתתפים בליווי שלי.

הניסיון לימד אותי שעבודה על התסמינים בלבד אולי נראית כמו פתרון מהיר, אך הבעיה ממשיכה לחזור - שלא לדבר על הלופים שנוצרים. לעומת זאת, עבודה מאוזנת בין הפנימי לחיצוני מביאה התפתחות אישית וארגונית אמיתית.

כשאנחנו עובדים במודעות עצמית, עם תקשורת מקרבת, כנות ואותנטיות - אנחנו משנים את המקור של העשייה ומאפשרים טרנספורמציה בריאה ותהליכית. משם, אימוץ הרגלים חדשים, עבודה יצירתית, יעילות אמיתית וריאליות הופכים לתוצאות טבעיות.

לסיכום

מומלץ להתחיל לחשוב על יצירת מרחבים כאלה. זה יציע הרבה הקלה לאנשים ויעשה את המעבר הרבה יותר קל על ידי הימנעות מכך שאנשים יקרינו את חוסר הנוחות שלהם על הטרנספורמציה.

במאמר הבא בסדרה נדבר על מפגשי צ’ק-אין צוותיים - פרקטיקה קריטית שמאפשרת לצוותים לעצור ולהעריך ביחד איך ניהול עצמי עובד עבורם.