תרבות דומיננטית: שינוי מערכות אינו מספיק

מתוך הפלייליסט: “הבנה/ אי הבנה של ניהול עצמי״ (Mis/understanding self-management) 

הסרטון המקורי:* Dominator culture: changing systems is not enough*

במאמר הקודם דיברנו על ארבעת הרבעים - תפיסות, התנהגויות, תרבות ומערכות - ואיך כולם צריכים להשתנות יחד. במאמר הנוכחי נעמיק בנושא חשוב במיוחד: למה שינוי מערכות לבדו לא מספיק מול תרבות דומיננטית מופנמת.

המטרה: כולם במלוא כוחם

בקטע קודם דובר על אי ההבנה שהמטרה של ניהול עצמי היא שכולם יהיו שווים, ועל העובדה שמה שאנחנו רוצים לעשות זה להיפטר מהיררכיות דומיננטיות, אבל באמת לקבל בברכה ולעודד היררכיות טבעיות. המטרה היא לא שלכולם פתאום יהיה בדיוק אותו כוח. המטרה היא שכולם יהיו במלוא הכוח שלהם.

בניהול עצמי כולם במלוא הכוח שלהם, במובן שאם את מרגישה שמשהו צריך להשתנות, את יודעת שיש לך דרכים לגרום לזה לקרות באמצעות תהליך הייעוץ או כל מנגנוני קבלת החלטות שיש לארגון שלך.

כששינוי מערכות לא מספיק

אבל חלק מהארגונים מגלים שרק לשנות את המנגנונים האלה - לאמץ שיטות של ניהול עצמי כמו תהליך הייעוץ - זה לא מספיק בפני עצמו כדי שאנשים יהיו מאה אחוז במלוא כוחם. הם מגלים שההיבטים התרבותיים המופנמים של דומיננטיות ודיכוי ממשיכים לפעול אפילו במערכות של ניהול עצמי.

דוגמה: נטילת יזמות

גבר לבן ממעמד הביניים, לעיתים תכופות גדל בדרך שבה כאשר הוא נוטל יזמות, זה מוערך. אנשים מכירים בזה. כאישה או כבן למיעוטים אתניים וחברתיים או מישהו מרקע מעמד הפועלים, ייתכן שלא הייתה לך בכלל אותה חוויה חינוכית.

כשאישה, למשל, מעלה יזמות, ייתכן שזה לא יתקבל בברכה. נשים רבות יספרו לך שהן אמרו במפגש והן העלו משהו והפריעו להן, או שהן העלו רעיון שלא קיבל שום תגובה, ועשר דקות אחר כך גבר חוזר על אותו רעיון ואז כולם אומרים “כן, זה רעיון נהדר”.

לאלו זוכר אישה שסיפרה לו שכשהיה לה רעיון שבאמת היה חשוב לה, היה לה בעל ברית, גבר, שהיא הייתה אומרת לו “זה הרעיון” כדי שהוא יגיד אותו. זה מגוחך, זה מזעזע.

ההתניה התרבותית

הרבה אנשים גדלו עם סוג שונה לגמרי של התניה שבה הם למדו שלהיכנס למלוא עוצמת הכוח שלהם לא היה מוערך. ולכן גם אם נשנה את כל המנגנונים, עדיין יכולים להיות לנו היבטים תרבותיים בארגונים שגורמים לכך שחלק מהאנשים לא נכנסים לכוח שלהם, או שאם הם כן נכנסים לכוח שלהם, הם לא מקבלים את התמיכה משאר הארגון שהם צריכים לקבל.

דוגמה לזה תהיה אישה או בני מיעוטים אתניים וחברתיים שקמים ומבקשים עצה באמצעות תהליך הייעוץ, והם עלולים לא לקבל את אותה עצה אילו היה מגיש את אותה הצעה גבר לבן.

העיוורון התרבותי

במאמר מעניין שכתב סיימון מונט הוא ביקר את ההולקרטיה ובהרחבה את כל תנועת הניהול העצמי בצורה די חריפה בגלל העיוורון התרבותי הזה. ויש בכך צדק. לעתים קרובות מתמקדים הרבה בסוג של ההיבטים המבניים - לעשות את השיטות והתהליכים. וכמובן שהם קריטיים, אבל הם לא יפטרו מחלק מהמנגנונים המופנמים האלה של דומיננטיות ודיכוי.

לנהל שיחות פתוחות ויפות

ברגע שאת מתחילה להעביר את המערכות האלה, זה באמת חשוב להתחיל לנהל שיחות באמת פתוחות ויפות בארגון שלך על ההיבטים התרבותיים האלה. באילו דרכים נשים, בני מיעוטים אתניים וחברתיים, אנשים ממעמד הפועלים, עם מבטאים מסוימים, עם צורות שונות של מוגבלויות - איך הם נמנעים מלהביא את עצמם במלוא כוחם, או איך הם פשוט למדו לא להיכנס למלוא כוחם ואיך אפשר להזמין אותם לעשות את זה. זו שיחה באמת קריטית ויפה. זו גם שיחה קשה.

להקשיב לעומק

לזמן מה, חלק מהגברים הלבנים ממעמד הביניים ימזערו את זה ויכחישו את זה. אז זו הזדמנות יפה, בשבילהם ובשביל כלל הארגון, לשמוע זה את זה באמת לעומק, ואולי תרצי להזמין מנחה חיצונית שתעזור עם השיחה הזו.

זה באמת חשוב, במיוחד לגברים לבנים, לשמוע את הסיפורים הרבים האלו ולומר “וואו, לא ידעתי, לא הבנתי, אני מצטער שאני רק עכשיו מגלה ומבין את זה”.

תקופת המועקה והערנות היתר

לעתים קרובות מה שקורה זה תקופה של מועקה. אנחנו יכולים ליפול למלכודת ההפוכה - סוג של ערנות יתר של תקינות פוליטית, שצריך לשים לב לכל מה שנאמר.

כאשר משוחחים עם בן מיעוט אתני וחברתי או אישה במפגש ואת מפריעה, ואז את מתחילה לחשוב שנית: האם את מפריעה כי היא אישה, או שזה פשוט הנלהבות שלך והיית מפריעה כך גם לגבר? אז את מתחילה לפקפק בעצמך.

לזמן מה זו עלולה להיות תקופה קשה. זה לא נורא מדי. נשים ומיעוטים חיו עם זה במשך מאות שנים, אז זה בסדר לחיות עם בלבול לכמה שבועות. אבל כמובן זה לא יצרני להישאר בשלב הזה יותר מדי זמן.

לחשוב בפרדוקסים

פתרון אחד לצאת מזה הוא לחשוב בפרדוקסים. חשוב שנכיר בכך שיש שתי אמיתות והן שוות באמיתותן.

אמת ראשונה: כולנו ייחודיים

אמת אחת היא שכולנו בני אדם ייחודיים לחלוטין. לדוגמה: פרדריק, בן אדם נפלא, יפה ומדהים בדיוק כמו שאת אדם נפלא ומדהים, וכמו שאת יצור יפה וייחודי לחלוטין. גם פרדריק לא רוצה להיות מצומצם ולהיחשב רק כגבר לבן ממעמד הביניים. בשלב מסוים זה היה מרגיז אותו כי יש כל כך הרבה דברים נוספים בו מלבד רק זה, בדיוק כמו שיש הרבה יותר מזה שאת אישה יהודייה למשל.

אז מצד אחד, בואו נכבד את זה שכולנו ייחודיים לחלוטין.

אמת שנייה: כולנו מעוצבים תרבותית

ובואו נכבד ונראה גם שעוצבנו תרבותית בחינוך ובחוויית החיים שלנו על ידי השתייכות לקטגוריות האלה, לזיהוי עצמי עם חלק מהקטגוריות האלה. החוויה של גבר לבן בהתבגרותו לא הייתה בדיוק אותו דבר לו היה אישה בדואית.

למשל, כשאת קוראת סיפורים לפני השינה - כל הבנים גיבורים והבנות בפאניקה וזקוקות להצלה. אולי את בעצמך כבר משנה את זה כשאת מקריאה. לדוגמה בהארי פוטר זה מזעזע - תמיד “אה והבנות צורחות וצועקות והבחורים הולכים לקרב”. אפילו ילדים מעוצבים על ידי הדברים האלה - גברים נוטלים יזמות ונשים מתאפקות.

חשוב שנכיר באמת הזו גם, ושתיהן נכונות בו זמנית.

להכיר בשני הצדדים ללא שיפוטיות

בואו נשים מנגנון שבו יש לנו שיחות על זה, בו אנחנו יכולים ויכולות להכיר בשני הצדדים האלה. ומעל הכל בואו לא נהיה שיפוטיות לגבי זה. לא נאשים נשים, בני מיעוטים אתניים וחברתיים, אנשי מעמד הפועלים על כך שהם לא במלוא כוחם, ובואו ננסה להימנע מלהאשים אנשים שהיו באופן מסורתי בעמדות דומיננטיות על כך שהם כאלה, כי זה החינוך שלהם, זה מה שהוערך, זה מה שביקשו מהם.

בואו פשוט נכיר בדבר הזה ונקיים שיחות על זה ונראה זה את זה בכל היופי שלנו, בכל ההתניה שלנו. אם נעשה את זה, אז הסיכוי הוא שנוכל להתקרב באמת לאידיאל הזה שדרך ניהול עצמי כולם באמת במלוא כוחם.

ביום שזה יקרה, אנחנו נחיה בעולם אחר.

חמסה חמסה

ניגשתי לכתוב את הקטע הזה ולא עלו לי דוגמאות להקטנה על מגדר או שונות במרחבים שאני חלק מהם. אבל כן נזכרתי בסיפורים כאלה.

מועמדת ראויה למשרה שקיבלה רמז שלא יקבלו אותה - לא כי משאבי האנוש מתנגדים, אלא מתוך הבנה שלתפקיד הניהולי הזה יהיו כאלה שלא יקחו אישה ברצינות.

אני נזכרת בהפגנה של זכויות נשים - גבר כרז וכל הנשים חזרו אחריו, עד שעצרתי את זה.

מרחבים שהייתי צריכה להשתיק בהם אנשים (בעיקר גברים) כדי שנשים יוכלו להביא את הקול שלהן - כי הן לא היו מתפרצות.

אני זוכרת גלגולי עיניים כשחבר עם מוגבלויות, שהוא חכם במיוחד, בא לדבר. ואיך אני צריכה להרים לו בפני כולם כדי שיעז לפתוח את הפה.

אז נכון - בורכתי. אבל אחרי נשימה צצות עוד ועוד דוגמאות. וזה כל כך עדין - איך ליצור מקום חדש לא בעזרת מרפקים, אלא בעזרת סיפורים, עיניים טובות ורצון כנה.

במאמר הבא נדבר על כיצד מבנים ארגוניים משתנים כאשר עוברים לניהול עצמי.