תפיסה מוטעית ראשונה: זה מסוכן

מתוך הפלייליסט: “הבנה/ אי הבנה של ניהול עצמי”  (Mis/understanding self-management) 

הסרטון המקורי:* Misconception 1: It’s risky*

במאמר הקודם דיברנו על ארבע התפיסות המוטעות הנפוצות ביותר סביב ניהול עצמי, ועל החשיבות להתמודד איתן מוקדם. עכשיו נצלול לתוך התפיסה המוטעית הראשונה והנפוצה ביותר: “זה מסוכן וניסיוני”.

הקול הפנימי שאומר “זה מסוכן”

אולי אתה נמשך לניהול עצמי, אבל באותו זמן אתה מתמודד עם קול קטן שאומר: “היי, ניהול עצמי נשמע די מסוכן, נכון? כלומר, זה עדיין די חדש ומסתורי ולא מנוסה וניסיוני, נכון?”

זה קול מאוד נפוץ. כמעט כל ארגון ששוקל ניהול עצמי שומע אותו - מהדירקטוריון, מהמנהלים, מהעובדים. “זה נשמע יפה בתיאוריה, אבל זה לא מסוכן מדי? האם באמת יש מי שעושה את זה? האם זה עובד?”

והנה התשובה הברורה: לא, זה לא מסוכן, זה לא ניסיוני, זה לא חדש.

זה בכלל לא חדש

בואו נסתכל על העובדות:

ארגונים עסקיים עם עשרות שנות ניסיון

גם** Sun Hydraulics** וגם-Morningstar - שניהם נוסדו ב-1970. יש להם כמעט 50 שנות ניסיון בניהול עצמי. חצי מאה של פעילות מוצלחת.

החברה WL Gore, היצרנית של גור-טקס, נוסד ב-1958 על בסיס עקרונות של ארגון עצמי. זה יותר מ-60 שנה.

פאבי בצפון צרפת היה ארגון מסורתי שנלקח בשנת 1983 על ידי ז’אן-פרנסואה זובריסט, ועשה את המעבר לניהול עצמי. זה יותר מ-40 שנה.

יש עוד ועוד ארגונים שפועלים ככה כבר עשרות שנים. הם עברו מיתונים רבים, הם בתעשיות די מחזוריות, והם יצאו חזקים מכל המיתונים האלה.

אז זה בשום פנים ואופן לא בלתי מנוסה.

מעבר לעולם התאגידי

אם נסתכל אפילו מעבר לעולם העסקי, התמונה עוד יותר מרשימה:

יחידות מבצעים מיוחדות בצבא - היחידות העילית להתערבות כמו אריות הים (Navy SEALs), אלה סוג היחידות שיורדות מאחורי קווי האויב למשימות המורכבות ביותר. יחידות מסוג זה היו בניהול עצמי מאז ומתמיד, כי פשוט בלתי אפשרי לפעול בסוג כזה של מורכבות ללא ניהול עצמי.

יש ספר נפלא שנקרא “צוותים של צוותים” מאת הגנרל מקריסטל שמסביר את זה מאוד טוב.

אלכוהוליסטים אנונימיים - נוסד בשנות ה-30 וכעת יש לו 1.8 מיליון אנשים ו-100,000 קבוצות שהן לחלוטין בניהול עצמי. אז זה בשום פנים ואופן לא חדש.

הניסויים המוקדמים

יש ספר נפלא שנקרא “עידן המינים” (Age of Heretics) המתעד את כל הניסיונות המוקדמים במאה ה-20.

בכל פעם שהיה מקום, מפעל שאימץ ניהול עצמי, התוצאות היו די מדהימות. כולם באו וראו את זה.

בימים ההם, חלק מהניסויים האלה נמשכו רק זמן מה עד שמנהל מסורתי עלה ושינה את זה וחזר לסגנון ניהול מסורתי יותר. אבל כל הדוגמאות האלה היו מוצלחות בזמן שפעלו. אז זה בשום פנים ואופן לא חדש.

אולי חדש בתעשייה שלך

זה עשוי להיות חדש בתעשייה שלך, תלוי באיזו תעשייה אתה נמצא. אם אתה בייצור, בייעוץ, או בסטארט-אפ טכנולוגי - יש דוגמאות אחרות של ארגונים שפועלים עם ניהול עצמי. אבל עדיין אין, נניח, 10 בנקים או 10 בתי חולים שפועלים לחלוטין בניהול עצמי, אם כי יש כמה ניסויים מוקדמים.

אז אולי בתחום שלך אתה עשוי להיות אחד החלוצים, אבל גם אז, זה לא חדש. יש לך את כל הידע הזה שאתה יכול להסתמך עליו.

אנחנו יודעים בדיוק איך זה עובד

אנחנו יודעים לא רק את העקרונות של ניהול עצמי, אלא למעשה את הפרקטיקות המפורטות.

אנחנו יודעים שכדי שניהול עצמי יעבוד:

• לשנות איך מקבלים החלטות
• לשנות איך מתמודדים עם קונפליקטים
• לשנות איך מדדי ביצועים עובדים
• לשנות איך מקצים תפקידים

יש מספר אבני בניין שאנחנו יודעים שצריך להזיז אותן, לשדרג אותן כשאתה עובר לניהול עצמי, ואנחנו יודעים די טוב איך הן עובדות והן מתועדות די טוב בספר של לאלו, בספרים אחרים, ובויקי המבוסס על “להמציא ארגונים מחדש” שמתעד את הפרקטיקות האלה.

אז לא רק העקרונות אלא גם הפרקטיקות בפועל מובנות באמת די טוב.

המטרה היא כמובן לא להעתיק בעיוורון כל אחד מאלה, אבל זה גם יהיה טיפשי להתעלם מזה ולנסות להמציא את הגלגל מחדש.

למה אנשים חושבים שזה מסוכן?

כרגע, מספר הארגונים המנהלים עצמם שם בחוץ הם עדיין כמובן במיעוט בהשוואה להיררכיה המסורתית. אבל זה לא אומר שזה חדש או לא מנוסה או מסוכן.

כמה אנשים כמובן יגידו לך שזה כן מסוכן, כי הם לא יודעים על זה - הם לא קראו על זה, הם לא ביקרו בארגונים כאלה, הם לא ראו איך ניהול עצמי עובד. ובגלל שזה חדש להם או שהם לא יכולים להבין את זה, הם יגידו לך “מה שאתה עושה זה משוגע וזה מסוכן”.

אבל זה לא נכון.

מה באמת מסוכן?

אלא אם כן תעשה משהו די טיפשי - שזה לפרק את העולם הישן אבל אז נכשל בבניה מחדש של משהו אחר. נכשל באימוץ אבני הבניין השונות האלה שדיברנו עליהם.

אבל אם אתה עושה את זה נכון, התוצאות הן מדהימות כמעט בכל פעם.

וזה מסיבות ברורות: תן לאנשים כוח קבלת החלטות - אנשים יקבלו החלטות טובות יותר, החלטות מהירות יותר והחלטות רבות יותר. אנשים יותר מונעים - יש הרבה סיבות מובנות מאליהן למה זה יעבוד כל כך טוב.

אז אל תאמין שזה מסוכן, שזה משוגע.

מה באמת מסוכן? להתחיל עסק בדרך מסורתית - זה מסוכן ליושרה, כנראה מסוכן לבריאות הנפשית, וזה לוקח יותר סיכונים מבחינה כלכלית.

העצה: ללמוד לעומק

מה שאולי תרצה לעשות זה באמת ללמוד הרבה יותר על זה - לקרוא יותר על זה, אולי לבקר במקומות, כדי שתבין את זה באמת עמוק, עמוק בעצמות שלך.

כשאתה מבין את זה באמת, הפחד מ“זה מסוכן” פשוט נעלם.

לסיכום

אי-הבנה מספר אחת: ניהול עצמי אינו חדש ולא מנוסה או מסוכן.

יש לנו עשרות שנות ניסיון מארגונים מצליחים, ידע מפורט על הפרקטיקות שעובדות, דוגמאות מתחומים מגוונים - מצבא ועד ארגונים התנדבותיים, ותיעוד מקיף של מה עובד ומה לא.

אז אם אתה שוקל ניהול עצמי, אל תיתן לקול הקטן הזה של “זה מסוכן” לעצור אותך.

המסוכן באמת הוא להישאר במערכת הישנה שכבר לא עובדת.

אנחנו כבר עושים את זה

בארץ שלנו, למרות שאנחנו שוכחים, כשאנחנו יוצאים מהעולם הפורמלי - אנחנו כל הזמן נתקלים בניהול עצמי.

אחרי השבעה זה היה מאוד חזק. כל המדינה דאגה למזון ודיור למי שצריך. אמא שלי, הצדקת, אחראית על הצ“חי (צוות חירום ישובי) בנהלל - ביטחון ורפואה משלבים כוחות עם יוזמות קהילתיות, הנהלת הישוב, וקבוצות הוואטסאפ. ללא הנהלה, ללא בוסים, ללא תארי משרה. אנשים נמצאים בתפקידים גמישים.

אחי בא לעזור לארגן את המחסן. מתנדבים עושים רשימות ציוד. אמא שלי מבינה מזה איזה חסרים יש. אחות אחת מביאה קצת ציוד מבית החולים שלה. משפחה מבוססת קונה את הציוד שחסר.

אתם גם מכירים את זה. לצערנו, אנחנו רוויים בסוגים כאלה של ניהול עצמי. אנחנו סומכים על זה הרבה פעמים יותר מאשר על הרשויות.

אז הגיע הזמן להביא את הביטחון הזה בהתארגנות העצמית שלנו גם לתעסוקה, לחינוך, ולעמותות.

במאמר הבא נצלול לתפיסה המוטעית השנייה: “אין יותר מבנים, תהליכים, כללים” - אחת המלכודות המסוכנות ביותר שארגונים נופלים אליה.