פלייליסט: הבנה/ אי הבנה של ניהול עצמי

מה המשמעות של ניהול עצמי עבורך?

תרגום מאת ג'ינג'

בהשראת מחקרו פורץ הדרך של פרדריק לאלו, מחבר "Reinventing Organizations"

מה המשמעות של ניהול עצמי עבורך?
חזרה לפורטל ←

*מתוך הפלייליסט: “הבנה/ אי הבנה של ניהול עצמי” (Mis/understanding self-management) *

הסרטון המקורי:* What does self-management mean for you?*

במאמר הקודם סגרנו את הסדרה “להתחיל את המסע”, שבה דיברנו על הצעדים הראשונים בהמצאת הארגון שלך מחדש. המאמר האחרון בה עסק בכוח של ביקור בארגוני תיל אחרים כדי להיחשף לחזון ולקבל השראה.

עכשיו נפתח את סדרה 4.1: “הבנה/אי-הבנה של ניהול עצמי” - הסדרה הראשונה משלוש סדרות שמעמיקות בניהול עצמי. במאמר הנוכחי נדבר על המשמעויות השונות של ניהול עצמי ועל הפרספקטיבות המגוונות שדרכן ניתן להבין את העיקרון המהפכני הזה.

ניהול עצמי כדרך טובה יותר

רוב האנשים מחזיקים בתפיסה שניהול עצמי הוא דרך טובה יותר לארגן דברים - לתת לאנשים בארגון יותר כוח לקבל החלטות. כך יתקבלו החלטות טובות יותר, דברים יעבדו מהר יותר, אנשים יהיו מונעים יותר. זו פשוט דרך טובה יותר לעשות את זה.

זוהי הדרך הנפוצה שבה אנשים מדברים על ניהול עצמי - זו בעצם צורה של העצמה. אין שום דבר לא בסדר בפרספקטיבה הזו, אבל לאלו חושב על זה קצת אחרת. הנה עוד דרכים להסתכל על ניהול עצמי - אולי הן יהדהדו גם אצלך.

ניהול עצמי כדרך היחידה

דרך נוספת להסתכל על ניהול עצמי היא לראות אותו לא כדרך טובה יותר לנהל, אלא כדרך היחידה שבה היית רוצה אי פעם לנהל ארגון.

בלב הניהול ההיררכי המסורתי נמצא הרעיון שלחלק מהאנשים יש כוח על אנשים אחרים. אם אני הבוס שלך, יש לי כוח אמיתי עליך, על חייך. אני יכול להחליט אם הרעיונות שלך הם רעיונות טובים או לא, אם הם יבוצעו. אני מחליט אם תקבל העלאה בשכר, אם תקבל קידום או תיעצר בפרויקט שאתה רוצה, ויש לי כוח להחליט אם תשמור על עבודתך או תפוטר. לכן יש לי כוח אמיתי עליך.

הרעיון בלב הניהול העצמי הוא העובדה שלאף אחד לא יהיה יותר כוח על אף אחד אחר. אנחנו מחליפים “כוח על” ב“כוח עם”, וזה הופך למשחק שאינו עוד משחק סכום אפס. בניהול מסורתי, אם יש לי יותר כוח, יש לך פחות כוח. בניהול עצמי קורה משהו יוצא דופן: ככל שאתה חזק יותר, כך אני הופך לחזק יותר.

אם עובד אחד באמת חזק, זה אומר שהוא יכול ליזום הרבה יוזמות כלפי מטרות הארגון. זה בעצם יוצר הרבה הזדמנויות עבורי ליצור יוזמות בתורי, וזה הופך אותי לחזק יותר. יש באמת היבט מהפכני בניהול עצמי, שהוא המעבר מ“כוח על” ל“כוח עם”.

הכיעור של “כוח על”

ברגע שאדם יודע שניהול עצמי אפשרי, הוא לעולם לא ירצה להיות שוב במצב בחייו שבו מישהו אחר מחזיק בכוח עליו. הרעיון הזה נראה מזעזע. באותה דרך, הוא לא רוצה להיות אי פעם במצב שבו הוא מחזיק בכוח על מישהו אחר, כי יש משהו באיך שזה מכתים את היחסים שהופך להיות מכוער למדי, שזה פשוט לא טבעי.

אם ניקח את הקשת הארוכה של ההיסטוריה, מה שאנו יודעים הוא שבמשך כנראה 95-98 אחוזים מההיסטוריה האנושית, חיינו בקבוצות קטנות ללא היררכיה. הקשבנו לזקנים ולאנשים עם תבונה, אבל לא הייתה היררכיה, לא היה “כוח על”. למעשה, היררכיה ו“כוח על” הם המצאה של אלפי השנים האחרונות, שהיא בעצם רק הבהוב בהיסטוריה האנושית. היררכיה ו“כוח על” הם די לא טבעיים עבורנו - יש כנראה זיכרון עמוק שזוכר שזה לא משהו שרצינו, שזה משהו שעדיין די לא טבעי.

רציונליזציות מכוערות

היררכיה באה עם רציונליזציות מכוערות למדי כי זה כל כך לא טבעי. אם אדם בכיר יותר בארגון ויש לו כוח על מישהו, הרציונליזציה שקורית אצלו היא שאיכשהו, כדי לעשות את זה טבעי, הוא צריך לחשוב שזה אומר שהוא בדרך כלשהי שווה יותר מהאחר. איכשהו הוא אדם טוב יותר ואיכשהו בדרכים מסוימות האחר נחות ממנו, ואיכשהו זה חייב לומר שהוא חכם יותר או שעבד קשה יותר או שיש לו גנים טובים יותר. משהו מפריד ביניהם, שאומר שהאחד עלה לצמרת והשני נשאר שם למטה.

הרציונליזציות האלה הן מכוערות למדי, והן מכוערות גם בכיוון השני. אם אני שם למטה ואני רואה את האנשים האחרים האלה למעלה, איכשהו אני שופט את עצמי כנחות - זהו המסר שאני מקבל מכל מה שהארגון מעביר.

אם בכל כך הרבה ארגונים יש לנו את כל סמלי הסטטוס האלה - שאנשים בכירים יותר משחקים לפי כללים שונים ויש להם משרדי פינה ומכוניות יפות יותר וכל זה - זה בעצם ניסיון לשכנע אותנו שיש איזושהי אמת בהיררכיה, שהאנשים האלה הם באמת אנשים טובים יותר. זו תמיכה במערכת שהיא די לא טבעית.

מערכות השכר שלנו

במערכות השכר שלנו אנחנו מקבלים כמובן מאליו שאנשים בכירים יותר בארגון מרוויחים יותר כסף, לעתים קרובות הרבה יותר כסף. אני יכול להרוויח פי חמש, פי עשר, פי עשרים, פי ארבעים מהסכום שאתה מרוויח.

זה כל כך לא טבעי שזה פשוט מכריח אותי לרציונליזציה של כמה אדם חשוב אני וכמה אדם די חליפי אתה. למה לא לארגן דברים בדרך ההפוכה? היו צריכים לשלם לי הרבה כסף כדי לעשות עבודות משעממות וחזרתיות. העבודה הקשה של עבודה בפס ייצור, לעשות מאה פעמים אותה תנועה כל יום - זוהי עבודה נוראית שמקהה את המוח. אנשים שעושים את העבודה הזו צריכים להיות משולמים יותר מהמנכ“ל.

איזה מנכ“ל יהיה מוכן לעשות את העבודה הזו אפילו אם היית מכפיל את משכורתו? אף אחד מהם! אז האם לא היה הגיוני לומר שהעבודה הכי מעניינת ומספקת תקבל שכר נמוך יותר, ושהעבודה המשעממת והשגרתית ביותר תקבל שכר גבוה יותר? יש בזה הגיון.

עוד הגיון יפה הוא שכולם יקבלו תשלום בהתאם לצרכים שלהם. לא משנה איזה סוג עבודה אתה עושה - אם יש לך ארבעה ילדים או אמא זקנה שאתה צריך לטפל בה, אתה זקוק ליותר ממני, ללא קשר למקום שלי במדרג.

אבל אלה כולן מחשבות מאוד רדיקליות, ואני חושב שנגיע לשם בזמן. כרגע, אפילו ארגונים שעברו לניהול עצמי עדיין שומרים על מערכת שכר שקשורה למריטוקרטיה. אפשר להגיע רק עד כמה שניתן בנקודת הזמן הזו.

מעבר לעבודה, אל המלאכה

המאמר הזה שולח אותנו למסע בזמן - אחורה אל העבר האנושי שבו חיינו בקבוצות קטנות ללא היררכיה, וקדימה אל העתיד שבו ניהול עצמי הוא הדרך הטבעית והמוסרית היחידה. בתור מי שמדמיינת את העתיד של האנושות (בתרחיש האידאלי, לא באפוקליפטיים שאני פחות מעדיפה להשקיע בהם), אני שואלת את עצמי: מה יהיה עתיד העבודה עם עליית ה-AI והטכנולוגיה?

כמה יפה היא העברית אהובתי המפרידה בין עבודה מלשון עבדות, תעסוקה מלשון עסוק ומלאכה מלשון מלאכים.

אני מאמינה שבעתיד העבודה נהיה כולנו רק יוצרים, חוקרים, מדענים, ממציאים, אומנים, מחנכים, מטפלים - נהיה אנשי מלאכה. שכר לא יהיה בכלל עניין. יש כבר היום מגמות שמדברות על הכנסה בסיסית לכול (UBI), ובדמיון פתוח אפשר לחזות אפילו ביותר.

דמיינו עולם שבו אין שכר, שבו אף אדם לא נמדד על פי העבודה שלו, שבו אין כמעט עבודות רפטטיביות. ובמרחבי התעסוקה שלנו אנו מסתכלים אחת על השנייה בפליאה עצם היותנו בנות ובני אדם, מעודדים, משתפים, פה נותנים עצה ושם מקבלים, טעויות הן חלק מוערך מתהליך השיפור ולתת משוב זו נדיבות שמתקבלת בברכה.

אם הכיוון שאנחנו מאחלים לאנושות הוא הרמוני, הוגן, משגשג - ניהול עצמי הוא הדרך לשם. לא רק כי זה יעיל יותר, אלא כי זו הדרך היחידה שמתיישבת עם החזון הזה מבחינה מוסרית, וכי זו הדרך הטבעית ביותר שבה בני אדם יכולים לפרוח.

זאת פרספקטיבה אחרת, הפרספקטיבה הרדיקלית הזו - שניהול עצמי מנקודת מבט מוסרית או של יושרה, היא באמת הדרך היחידה שהיה רצוי לארגן דברים, או לעבוד בארגון.

ניהול עצמי כדרך הטבעית ביותר

יש טיעון נוסף - שניהול עצמי הוא פשוט הדרך הטבעית ביותר לארגן דברים. כפי שנאמר, אם ניקח את ההיסטוריה האנושית, היררכיה היא רק הבהוב של אלפי השנים האחרונות.

הרבה אנשים אומרים, “ברצינות, ניהול עצמי?! נו באמת, תמיד הייתה היררכיה, תמיד תהיה היררכיה.” ובכן, לא. למעשה הדבר הטבעי ביותר הוא לא היררכיה. זה להיות ב“כוח עם” שהיה לנו במשך מאות אלפי שנים בקיום שלנו כציידים-לקטים, וזה הדבר הטבעי ביותר.

היררכיה היא די לא טבעית עבורנו והיא רק חלק קצר בהיסטוריה. אבל הסתכלו אפילו מעבר להיסטוריה האנושית - שם ברור שניהול עצמי הוא הדרך שבה החיים התארגנו במשך מיליארדי שנים.

ניהול עצמי אינו המצאה מדהימה חדשה בשום אופן. זו הדרך שבה החיים פועלים בעולם במשך מיליארדי שנים - יצורים ומערכות אקולוגיות כה מפוארים ומורכבים שבקושי נוכל להבין אותם. התארגנות עצמית היא כוח החיים של העולם, המשגשג על קצה הכאוס עם מספיק סדר כדי לתעל את האנרגיה שלו, אבל לא כל כך הרבה כדי להאט הסתגלות ולמידה.

מדע המערכות המורכבות

ככה מערכות אקולוגיות עובדות, ככה הגוף שלך עובד, ככה המוח שלך עובד, ככה כמעט כל דבר בחיים עובד. יש מדע שלם של מערכות מורכבות אדפטיביות, שרבים מאמינים שהוא באמת המדע של המאה ה-21 שמחליף את המדע הניוטוני הקודם שלנו שהיה במידה מסוימת פשטני. ניהול עצמי נובע מנקודת המבט הזו.

מה שאנחנו באמת עושים, אם אנחנו מאמינים בזה, הוא שאנחנו סוף סוף לומדים איך לקחת את העקרונות האלה שהזינו את האבולוציה והחיים במשך מיליארדי שנים, ולומר, “פשוט למדתי איך להביא אותם לארגונים שלנו.”

שלוש פרספקטיבות, אותה מטרה

לסיכום: בתקווה שזה מעורר מחשבה. זה בסדר גמור אם אתה מסתכל על ניהול עצמי פשוט כדרך טובה יותר לארגן דברים, כי זה גורם לאנשים להיות מונעים יותר ולקבל החלטות טובות יותר, וכי באמת אנחנו צריכים פשוט לתת אמון באנשים. זוהי פרספקטיבה תקפה לחלוטין.

אבל הנה שתי פרספקטיבות אחרות:

האחת, שזו באמת הדרך היחידה שבה היית רוצה אי פעם לעבוד בארגון שוב, כי אתה פשוט רוצה להתרחק מהכיעור של “כוח על”.

והנוספת היא שלמען האמת, זוהי הדרך הטבעית ביותר לארגן דברים. כך אנחנו, בני האדם, מתארגנים בקנה מידה קטן יותר למשך זמן רב, וכך החיים עצמם מתארגנים במשך מיליארדי שנים.

במאמר הבא נעסוק בחשיבות להתחיל עם ה“למה” - מדוע כדאי להבהיר את הסיבה העמוקה שלך לפני שאתה מדבר על ניהול עצמי כמושג.

המאמרים בסדרה זו נכתבים לסירוגין בלשון זכר ונקבה למען הנוחות והשוויון, והם מיועדים לכל הקוראים ללא הבדל מגדר.

הידע שבפורטל הוא רק ההתחלה.

אם אתם מרגישים שהגיע הזמן להביא את התרבות הזו לארגון שלכם - דרך סדנה, הכשרה ממוקדת או ליווי של תהליך עמוק - אני מזמינה אתכם ליצור קשר לשיחת ייעוץ ראשונית.

ליצירת קשר ותיאום שיחה

פרדריק לאלו הוא חוקר ויועץ ארגוני בלגי, מחבר הספר "Reinventing Organizations" ומחלוצי החקר של ארגוני תיל האבולוציוניים. הספר זכה להכרה כאחד החיבורים המשפיעים ביותר על עתיד הארגונים והניהול. לאחר פרסום הספר הוא הוציא סדרת פלייליסטים ביוטיוב המעמיקים ברעיונותיו.

לרכישת הספר