לחזור להיות בן תמותה

מתוך הפלייליסט: “להתחיל את המסע”(Starting the journey) 

הסרטון המקורי:* Return to being a mortal*

במאמר הקודם עסקנו ביושרה שלך כמגדלור - איך ההגינות הפנימית שלך מאירה את הדרך במסע. במאמר הנוכחי נדבר על אחד האתגרים הכי עמוקים במסע: לוותר על המעמד המיוחד ולחזור להיות סתם בן תמותה.

המציאות המזעזעת של הארגונים המודרניים

הנה דבר שנכון עבורך אם אתה המנכ“ל או מנהיג בארגון: ברוב הדברים בעבודה היומיומית שלך, אתה משחק לפי חוקים שונים מרוב האנשים בארגון.

זה די מזעזע כשחושבים על זה. בשלב מסוים בעתיד זה יהפוך לכמעט בלתי מתקבל על הדעת. בחברה הגדולה זה לא מקובל - בתקופה שבה היו קאסטות, המלכים שיחקו לפי סט חוקים משלהם, וכך גם האצילים, הסוחרים והאיכרים - כל אחד לפי הכללים של הקאסטה שלו. במערב אנחנו מרגישים שזה עבר מזמן ונראה לנו מזעזע. ובכל זאת, בתוך ארגונים זה עדיין נראה נורמלי.

רובנו לא נחשוב על זה כי זה פשוט הדרך בה תמיד עשינו דברים.

המסע שלך - לפרק את מערכת הקאסטות

המסע שאתה נמצא בו יכול להיות הרגע שבו אתה נפטר מזה. אתה מתחיל לפרק את מערכת הקאסטות שיש בארגון שלך. וזה מגיע עם אתגר יוצא דופן: אתה חוזר להיות רק בן תמותה. אתה תשתייך לאותה קאסטה כמו כל אחד אחר.

מה שיכול להיות משחרר בצורה עצומה - ומאתגר, כי יש בנו חלק שגידל זהות סביב כך שלהיות למעלה זה שונה.

תרגיל: עשה רשימה של הכללים השונים

הנה תרגיל בשבילך. קח דף והתחל להכין רשימה של כל הכללים ששונים עבורך מיתר הארגון. זה יכול להיות דברים גדולים או קטנים.

כלל אחד גדול הוא שאתה יכול כנראה לעשות הרבה החלטות בלי צורך באישור רשמי של אף אחד - מה שלגמרי לא נכון עבור רוב האנשים בארגון.

דברים קטנים יותר: יש לך רכב חברה ולאחרים לא. יש לך מקום חניה שמור ולהם לא. אתה יכול לבוא ולעזוב בכל זמן שאתה רוצה ואנשים אחרים לא. אתה יכול לקשט את המשרד שלך בכל דרך שאתה רוצה והם לא. המשרד שלך גדול פי חמישה מזה של רוב האנשים.

ערוך רשימה ממצה של הכללים ששונים עבורך, עבור מספר קטן של אנשים בראש הארגון, לעומת כל השאר.

הצעד השני: מה אתה רוצה לפרק?

אחרי הצעד הראשון, צעד שני הוא לעבור על הרשימה ולומר: מה מהדברים האלה אני רוצה להתחיל לפרק?

זה יכול להיות בדרך שאתה מוותר על המעמד המיוחד בשבילך - כמו לוותר על רכב החברה, או להפוך זאת לזמין עבור כולם. אם אתה לוקח את תהליך הייעוץ כמנגנון קבלת ההחלטות החדש בכל מקום בארגון, ואז אתה פועל על פי אותו כלל כמו כולם.

אחד אחר השני, אפשר להתחיל לעבוד על הדברים ברשימה ולהיפטר מהם.

מה קורה כשאתה עושה את זה?

אם תתחיל לעשות את זה, זה יבוא עם כל מיני תופעות לוואי - ביטויים פנימיים וחיצוניים.

הביטויים הפנימיים ביותר הם הדבר הזה של “היי, אני רק סתם בן תמותה”. בהתחלה יכול להרגיש מוזר, ועם הזמן יכול להיות משחרר. מה שקורה זה שמערכות יחסים שדיסטנס יצר מתקלפות ונהיות עמוקות ומשמעותיות יותר.

אבל לא כולם יקבלו את זה בברכה. יהיו אנשים סביבך שיתבלבלו מזה, שיחשבו שזה טיפשי או רק סמלי. חלק מהדברים האלה הם סמליים, אחרים באמת מפרקים את הבדלי הכוח בארגון.

למעשה - זה יהפוך אותך ליותר חזק

דבר אחד שקורה כשאתה עושה זאת לאורך זמן - זה יהפוך אותך ליותר חזק ולא פחות חזק.

מכיוון שבמערכת הישנה, בה אתה בחלק העליון של הפירמידה והחוקים השונים חלים עליך ויש פחד ודיסטנס, המידע שמגיע אליך מסונן. בארגון גדול הוא מסונן שכבה אחר שכבה, ואתה מוציא הרבה זמן לגלות מה באמת קורה בארגון.

כאשר אתה בן תמותה ועושה דברים כמו תהליך ייעוץ, המידע האיכותי על מה שקורה בארגון גדל באופן דרמטי. הדבר השני הוא שסביר להניח שאנשים יתחילו להיות כנים יותר איתך. אנשים יאתגרו אותך יותר. איכות החשיבה שלך תעלה, כך שתקבל פחות גישת “כן בוס” שכנראה קיבלת לפני כן.

כך תהיה חזק יותר בעוד אחרים מועצמים. אז אין באמת מה להפסיד - זה באמת win-win-win.

הדבר היחיד שתאבד

הדבר היחיד שתאבד הוא אגו ומקום חניה שנאחז בתחושה זו של ייחודיות.

בדרך הזו הדברים האלה אינם סימבוליים בלבד - למעשה הם ממש משמעותיים. חשוב על זה וברוך הבא לעולם של בני ובנות התמותה.

החומוס שקנה נאמנות

בחינוך שקיבלתי, זה לא עובד להתנשא על מישהו. זה מביך לתת לעצמך זכויות יתר. אבל אני זוכרת מעבודתי בהפקות את זכויות היתר של צלמים או במאים - שהם אנשי צוות, גם אם הם מעלינו.

עכשיו, יש דברים שהם מובנים: כמו ליצור להם מרחב יותר שקט, או לשים לפעמים צרכים אישיים שלהם בעדיפות, כי עליהם יש הכי הרבה לחץ והם צריכים לקבל החלטות מהירות עם השלכות יקרות ומשמעותיות. והצרכים האישיים שלהם לפעמים כדי לעזור להם להתמודד עם זה. אבל לפעמים זה סתם פינוק שהם מקבלים כי הם יכולים.

מעשה בצלם, שלדעתי הוא אחד הטובים בארץ - אם לא ה - שעבדתי תחתיו ושאהב חומוס. אבל הוא כזה מנץ’ והיה תמיד איתנו בגובה העיניים. אז הוא דרש מהמפיקה שתביא כל יום חומוס - שיספיק לנשנוש לכל הצוות, לא רק לו.

אני לא יכולה להסביר כמה התמסרות ונאמנות החומוס הזה סיפק לו. איך זה השפיע עלינו, שהוא לא מוכן לקבל זכויות יתר בכמה עשרות שקלים מעלינו. וזה דבר ששום צלם אחר לא היה בכלל חושב עליו.

במאמר הבא נעסוק בעירוב ההנהלה הבכירה - איך מתמודדים עם האתגר הזה בשלבים הראשונים.