היושרה שלך כמגדלור

מתוך הפלייליסט: “להתחיל את המסע” (Starting the journey) 

הסרטון המקורי:* Your integrity is a flashlight*

במאמר הקודם עסקנו בבחינה עצמית - איך את בודקת את עצמך ואת המוכנות שלך למסע. במאמר הנוכחי נעמיק בנושא שנרמז שם: איך ההגינות הפנימית שלך הופכת להיות המצפן שמנחה אותך לאורך הדרך.

נקודות הטיה גדולות ורגעים קטנים

כשאת עושה את מסע הטרנספורמציה הזה, יהיו כמה נקודות הטיה גדולות - רגעים שאת חושבת עליהם, מתכננת אותם בקפידה, ובשלב מסוים את מתחילה לבצע אותם. לדוגמה: פירוק צוות ההנהלה, הצגת תהליך הייעוץ, יצירת תהליך גיוס עובדים עמוק. את הדברים האלה את לא עושה בקלות ראש - את חושבת עליהם, את מתכננת אותם, ובשלב מסוים את מתחילה לעשות אותם, וזה חלק חשוב מהמסע.

אבל חלק גדול מהמסע קורה בצורה אחרת לגמרי - מכיוון שהזדמנויות פשוט צצות. דברים קורים בשגרה, במחזור החודשי או השנתי של הארגון, ובשלב מסוים את כבר לא מעוניינת לעשות את זה בדרך הישנה. את רוצה לעבור לדרך חדשה של עשיית דברים.

כשאת בודקת עם היושרה שלך

אם את באמת בודקת עם היושרה שלך, יש כל כך הרבה דברים שאולי את כבר לא מסכימה איתם.

יש נקודה חשובה כאן לגבי היושרה שלך. בואי נסתכל על כמה דוגמאות מהחיים הארגוניים:

הדלקת נרות חנוכה באופן מסורתי, רשמי וחסר חיות - ואת לא רוצה לעשות את זה ככה יותר. פגישות מאחורי דלתות סגורות, שאנשים לא יודעים לגביהן, וזה לא מרגיש נכון - את רוצה לפתוח פגישות לכולם. את מעורבת בהחלטות שאת לא צריכה להיות מעורבת בהן. את עושה תקציב, וכולם כבר יודעים שהמספרים האלה חסרי משמעות, אבל עדיין ממשיכים בזה. פגישות אחרות בהן יש פיל בחדר ואף אחד לא מדבר על זה, ואת מנכיחה אותן. משרדים מפוארים יותר מאשר לקולגות וזה מתחיל להטריד אותך. שומעת במקרה בפגישה מנהלים בכירים מסתכלים מלמעלה על אחרים, וזה פוגע ביושרה שלך. סדר ישיבה בחלק מהפגישות שכבר לא נשמע לך הגיוני.

אם תחשבי על זה, הדברים האלה נמצאים מסביבך בכל מקום - כל הריטואלים של איך לעשות דברים בדרך הישנה.

היושרה שלך כמגדלור

בשלב מסוים את משתנה. וסביר להניח שבפעם הראשונה שאת נתקלת בדברים האלה באור חדש, תרגישי שאיך שעושים דברים זה כבר לא מרגיש נכון.

לכן ההזמנה היא להשתמש ביושרה שלך כסוג של מגדלור - שגורם לך לראות דברים שלפני זה היו הרגלים לאופן בו עושים עסקים, ופתאום לגרום גם לאחרים לראות באור חדש ולשאול אם כך רוצים לפעול.

ברגע הזה יש לך נקודת בחירה. את יכולה להשתמש בהזדמנות הזו כדי לעבור למשהו אחר, או אולי להבין שלא - שמעוניינת לעשות זאת עוד פעם אחת בדרך הישנה, כי זו לא העדיפות שלנו ואין לנו את האנרגיה להמציא הכל מחדש באותו הזמן. אבל את מודעת לכך, ולכן סביר להניח שתהיי מוכנה לשנות את זה בפעם הבאה.

איך המסע מתפרש

בדרך הזו, טרנספורמציה כרוכה באופן אורגני למדי עם כמה נקודות הטיה גדולות שחשבת עליהן לעומק, התכוננת והוצאת לפועל - ודברים אחרים שפשוט היו אמורים לקרות, כי הם פשוט הופיעו, וזה היה ברור מבחינת היושרה שלך ושל אנשים אחרים שאנחנו כבר לא יכולים לעשות את זה בדרכים הישנות.

ככה המסעות הללו נפרשים - שילוב של תכנון מודע ושל רגעים ספונטניים שבהם היושרה שלך פשוט לא מאפשרת לך להמשיך כרגיל.

כשהאלרגיה היא המגדלור

אני הולכת לאסיפה של ארגון שאני חלק ממנו. עולה הצעה להחלטה עם דיון קצר, וממנו פשוט מתחילים לספור אצבעות והרוב קובע. איך זה עדיין קורה בעולם? לפעמים החלטה נקבעת על קוצו של יוד. היום זה נראה לי ממש ברברי.

מי שהתנסתה במרחבים של קבלת החלטות בהסכמה, כבר קשה מאוד להכיל את האחר. אבל לא כל מקום שאני נמצאת בו, אני יכולה מייד לשנות בו את מודל קבלת ההחלטות. עם זאת, היושרה שלי לא מאפשרת לי לעבור על זה לסדר היום. אני אלרגית לזה. וגם כשאני משתפת עם זה פעולה, אני תמיד אנסה לספר - גם לכלל וגם לאנשים בעמדות השפעה - שיש דרך אחרת לעשות את זה.

האלרגיה הזאת היא המגדלור שלי. ויש לי אותה לא רק לגבי תהליך קבלת החלטות או סמכותניות - יש לי אותה לגבי ניהול עצמי בכלל, וגם לגבי השלמות והתכלית האבולוציונית.

במאמר הבא נעסוק בחזרה להיות בת תמותה - איך את משחררת את המעמד המיוחד ושבה להיות חלק מהקהילה.