לבנות אמון לפני שמתחילים

מתוך הפלייליסט: “להתחיל את המסע” (Starting the journey) 

הסרטון המקורי:* Building trust before you start*

במאמר הקודם, שסיים את סדרת “פרספקטיבות על המסע”, עסקנו בשאלה מהו תפקידו של הדירקטוריון בארגון תיל. במאמר הנוכחי נפתח סדרה חדשה ונדבר על הצעד הראשון והקריטי ביותר במסע השינוי: בניית אמון.

הזמן שלפני השינוי

אחת העצות הנפוצות והחשובות ביותר למנהיגה שעומדת להוביל מסע טרנספורמציה ארגונית היא פשוטה: אל תתחילי עד שתרגישי שיש רמה אמיתית של אמון מצד האנשים בארגון כלפי הכוונה וההזמנה שלך להשתנות. זה עשוי להישמע טריוויאלי, אך למעשה זוהי אחת ההחלטות הקריטיות ביותר במסע.

בספרו, לאלו מספר על ז’אן-פרנסואה זובריסט, שהיה ראש צוות בפאבי ולאחר מכן הפך למנכ“ל החברה. כשנכנס לתפקידו כמנכ”ל החדש, הוא המתין שנה שלמה לפני שהתחיל לעשות שינויים משמעותיים בארגון. הוא הרגיש שזה הזמן שנדרש כדי שהאנשים יכירו אותו ויבטחו בו ובכוונותיו.

סיפור דומה חוזר על עצמו בכל מקום בו פאבי ביצעה רכישות של חברות. החברה ביצעה למעלה משלושים רכישות ברחבי העולם, חלקן במקומות שבהם היו לעובדים חוויות קשות מאוד מבחינת ניהול - כמו במדינות ברית המועצות לשעבר, שם רמות חוסר האמון היו עצומות. בכל מקרה כזה, פאבי הכניסה שלושה עד ארבעה מנהלים משלה, שלא עשו הרבה במשך השנה או השנתיים הראשונות - לפעמים יותר. רק כשהם הרגישו שרמת האמון מספיקה, הם התחילו להכניס שינויים והוציאו הזמנה לאמץ תהליכי ייעוץ וניהול עצמי.

ההמלצה היא ברורה: חכי עד שיש מספיק אמון.

למה זה כל כך קריטי?

יש לכך לפחות שתי סיבות מרכזיות.

הסיבה הראשונה קשורה לעבר. חשוב לזכור שעבור אנשים רבים בארגונים המסורתיים, ייתכן שיש שנים על גבי שנים של חוסר אמון שצמחו והצטברו. כשאת פשוט יוצאת כרעם ביום בהיר עם רעיונות רדיקליים, קשה מאוד לדמיין שאנשים יקחו את זה כמשהו אחר מאשר “הטרנד האחרון שההנהלה המציאה ושאנחנו נצטרך לסבול דרכו”. זה דורש אמון אמיתי כדי שאנשים יראו שהפעם זה באמת שונה, ושהם באמת מעוניינים ללכת לשם.

הסיבה השנייה קשורה לעתיד הלא ידוע. את בעצם מזמינה אנשים לעשות דברים שמגיעים מפרדיגמה שונה מאוד ממה שהם מכירים. אלו יכולים להיות דברים שאנשים לא יוכלו לתפוס באופן מלא ברגע שאת מוציאה את ההזמנה - ניהול עצמי ללא מנהלים, שלמות, שיחות עמוקות. את מזמינה אנשים למשהו שהוא בלתי נודע עבורם, וכדי שהם יהיו מוכנים ללכת לשם, חייבת להיות רמה אמיתית של אמון בך ובכוונות שלך.

איך בונים אמון?

השאלה המתבקשת היא: איך את עוזרת לאנשים לבטוח בך ובכוונה שלך? איך מתגברים על שנים של חוסר אמון שהצטבר?

הדרך הטובה ביותר - ואולי היחידה - היא מה שז’אן-פרנסואה עשה בפאבי: פשוט לצאת לשטח, לדבר עם אנשים, להיות גלויה, לתקשר ולהקשיב. ולהקשיב. ולהקשיב. לדבר על מה שחשוב לך, ולראות איך זה מהדהד אצל אחרים. ככה אנשים יתחילו לבטוח בך.

אם את בארגון גדול יותר, אולי תעשי ישיבות כלל העובדים, שבהן אנשים יכולים להעלות שאלות, או שיחות וידאו פתוחות שבהן כל אחד יכול להצטרף. חלק גדול מהאמון מגיע מלהיות נגישה, לא מוגנת, פגיעה ואותנטית. מלאפשר לאנשים פשוט לחשוב בקול על כל דבר, ולהיות מסוגלת לעכל את זה. הרגעים האלה של תקשורת דו-כיוונית אמיתית - זה החלק הכי קריטי בבניית אמון.

תוצר לוואי מפתיע

יש דבר מעניין שקורה כשאת משקיעה זמן רב בבניית אמון דרך נוכחות והקשבה. ככל שתקדישי יותר זמן לעשות זאת, כך תהיי פחות זמינה לעבודות מנהיגות מסורתיות - כמו לשבת בפגישות ולקבל החלטות. זה דוחף אותך לפנות קצת זמן, להתחיל להאציל סמכויות, לשחרר את האג’נדה שלך ולהעצים אנשים אחרים לעשות יותר דברים.

בעצם, תהליך בניית האמון עצמו מתחיל כבר לדחוף אותך לכיוון הנכון. השקעת הזמן בנוכחות ובהקשבה הופכת להיות שימושית כפליים - היא בונה את האמון שאת צריכה, וגם מתחילה לשנות את דפוסי העבודה שלך בצורה שתהיה שימושית מאוד ברגע שבאמת תתחילי את המסע.

לספר סיפורים כדרך לבנות אמון

אי אפשר להפריז בחשיבותם של סיפורים - זה החומר שממנו עשויה החברה האנושית. במיוחד סיפורים עקביים לאורך זמן. בארגון, זה אחד היסודות של תרבות ארגונית.

כשאני מגיעה למקום חדש, אני קודם כל מקשיבה ושואלת. זה לא ההרגלים שלי באופן טבעי - זאת מיומנות שפיתחתי מתוך הכרה. ואז אני מתחילה לספר. לספר זה כבר כן ההרגלים שלי, ועדיין זאת מיומנות שאני ממשיכה לפתח. לא רק כי אני חושבת את עצמי כה נבונה עד שכדאי לשמוע אותי, אלא בגלל שאני יודעת שזו הדרך להתחיל לפתח אמון.

אני מספרת משהו אישי, מאיפה אני נובעת. בטח אם זה אחרי שהתבוננתי, הקשבתי, שאלתי. ואז, בעיניים טובות, לספר סיפור אישי - גם כשהנושא קולקטיבי. ככה אני מתחילה מערכת יחסים עם מרחב חדש שאני מגיעה אליו.

במאמר הבא נעסוק בבחינת הפרספקטיבה והמסר שלך - איך את בודקת את עצמך ואת המוכנות שלך למסע.