הזהות שלנו שלא תשתנה

מתוך הפלייליסט: “פרספקטיבות על המסע” (Perspectives on the journey) 

הסרטון המקורי:* 2.9 Our identity that will not change*

במאמר הקודם דיברנו על הסיבה לא לתת שם למסע. עכשיו נעסוק בדבר שכן חשוב לדבר עליו: הזהות הגרעינית שלנו שלא תשתנה.

לפעמים שינוי הוא קל ולפעמים לא.

כולנו יודעים מהחיים האישיים שלנו כי לפעמים החיים מזמינים אותנו להשתנות - וזה יכול להיות ממש קשה.

למה שינוי הוא קשה?

יש סיבה אחת ששינוי הוא קשה ולעתים קרובות מתעלמים ממנה:

אנחנו לא רק משנים התנהגויות או הרגלים. כל שינוי גם כרוך במידה מסוימת בשינוי הזהות שלנו.

שינוי של מי אנחנו? איך אנחנו רואים את עצמנו?

דוגמה: מנהלים שהסולם נעלם

חשבי על אלו שבמעלה סולם הניהול, ומבינים כי הסולם כבר לא קיים.

אותו הדבר נכון עבור שלמות ותכלית

אותו הדבר נכון עבור שלמות (wholeness) ותכלית אבולוציונית.

יש אשליה שיש רק דרך אחת להרגיש בטוח במערכת יחסים עם אחרים - ולשים מסכה.

בתהליך הטרנספורמציה אנחנו חווים דרך יותר עמוקה של חיבור. בהתחלה זה יכול להרגיש מפחיד. לעתים קרובות זה גם פשוט: “וואו, אני אשכרה יכולה להיות עצמי.”

שינוי שמתפשט

אבל אז זה משנה עוד דברים בחיים, זהויות אחרות:

“אם אני יכולה להיות עצמי כאן - איך זה שאני לא ככה בבית או עם כמה מחבריי?”

התובנה העמוקה: לדבר על הזהות שלא משתנה

אז כל שינוי מגיע עם שינוי של זהות.

מה שמביא לתובנה העמוקה הזו היא שכאשר מזמינים ארגון למסע הזה של המצאה מחדש - זה יכול להיות ממש חזק לדבר גם על הזהות הגרעינית שלא משתנה.

את כבר שם - אחרים עדיין לא

יכול להיות שאת כמנהיגה עם כל כך הרבה כמיהה לעולם החדש, שאת מוכנה לגמרי. את כבר עשית סוג של שינוי בזהות שמגיע עם זה.

אבל את יכולה לשכוח שאנשים אחרים עדיין לא שם.

ולכן זה באמת חזק להמשיך לספר סיפורים על מהי הזהות שלנו שתשאר אותו הדבר.

לחזור ליסודות

חשבי עבור הארגון שלך:

• מי אנחנו?
• איך אנחנו מבינים את עצמנו?
• מה נקודות החוזק שלנו?
• מה אנחנו רוצים להפוך להיות?

זה חשוב להמשיך להדגיש את זה.

ארגונים שהיו בעבר מה שהם רוצים להפוך להיות

יש ארגונים שהיה להם מזל שבנקודה מסוימת בעברם הם כבר בעצם היו מה שהם רוצים להפוך להיות.

לדוגמא: ארגון שהיה לו מייסד שהיה בעניין של אוטונומיה והתארגנות עצמית - שהתפיידה ככל שהארגון גדל.

במקרה כזה אפשר לחזור ליסודות, מתוך הבנה שזה עדיין קיים בזהות שלנו.

דוגמה: נקודת חוזקה קיימת

אולי יש משהו יסודי בארגון שלך - לדוגמא שהוא תמיד היה טוב בשמירה על מחויבויות.

ומכיוון שזאת באמת נקודת חוזקה שלנו - אנחנו למעשה יכולים לנוע בכיוון של ניהול עצמי.

אנחנו למעשה לא זקוקים לנדבכים של היררכיות ומדיניות, כי אנחנו יכולים להתבסס על כך שיש לנו תרבות שבה אנשים פשוט יקיימו את ההתחייבויות שלהם.

העתיד כבר שם

זה יכול להיות מעניין להסתכל איפה העתיד כבר שם.

להזמין חברי ארגון אל תוך העולם החדש הזה:

• שהוא מצד אחד חדש ומאיים בשינוי הזהות
• ומצד שני להראות איך בדרכים רבות הדבר החדש הזה הוא מה שאנחנו כבר עושים בקטנות

אם אפשר לחשוף לאור את הסיפורים האלה ולהמשיך לספר אותם ולהציף שאנחנו כבר פועלים ככה - זה לא עניין גדול.

לספר את הסיפורים האלה

לספר את הסיפורים האלה על:

• “מה הזהות שלנו שלא תשתנה”
• “איפה העתיד כבר כאן”

זה משהו שלא בא בקלות לרוב המנהיגים - הם רוצים לדבר על כל מה שישתנה.

וכמובן שגם זה חשוב ולחלוטין חלק מהמסר בסיפור.

העבודה המקדימה

אם זה ככה גם אצלך - את מוזמנת לבלות זמן עם העמיתים שלך לשיחות ומפגשים מחוץ לפגישות.

לנהל איתם שיחות עד שאת מרגישה שיש משהו משכנע, מחבר, שאת מבינה ומאמינה בו.

לא רק סיפור - אלא משהו שבאמת רואים.

סיפור שיש בו:

• חלק מהזהות שלא תשתנה
• ומשרת את היעד אליו אנחנו הולכים

צאי להיות בלשית

צאי להיות בלשית, צאי לשטח.

נסי להבין ולתעד את הסיפורים האלה.

זה יהפוך את המסע שלך להרבה יותר קל עבורך ועבור הקולגות שלך.

מהחיים שלי: זהויות שמגבילות מול זהויות גרעיניות

במסע האישי שלי מול זהויות, גיליתי את העבדות שלנו כלפי הזהויות שלנו.

“ אני מונוגמית, אני סטלנית, אני טבעונית” - כל כך הרבה משפטים של “אני…” שמגדירים מה אני (I’m).

לדבר בלי “אני”: E-Prime

בהגות הסמנטית יש מושג שנקרא E-Prime - אנגלית בלי הפועל “to be”. במקום “אני X” - לתאר מה שבאמת קורה.

איך זה נראה בפועל?

כשהתחלתי לתרגל את זה, משהו השתחרר:

במקום “אני מעשנת” ← “אני מעשנת ג’וינט כל צהריים”

במקום “אני מונוגמית” ← “אני במערכת יחסים מונוגמית”

במקום “אני טבעונית” ← “אני אוכלת אוכל טבעוני”

החופש שזה נותן

כשמשחררים את הזהויות - לפתע יש יותר קלות לגלות דברים:

במסע להפסיק לעשן לא “בגדתי” במי שאני, פשוט הבנתי שזה לא משרת אותי, זה השאיר אותי להגמל מהעישון ללא שברון זהות.

שאני בתקופה בחיים שדווקא מונו מתאים לי.

שבימים מסוימים אני רוצה לאכול המבורגר.

כל זאת בלי לשבור זהות. רק לאפשר למשהו חדש להיות. לא לשבור ואז לבנות מחדש - פשוט להיות יותר מודעת למה שבאמת קורה.

הזהויות הגרעיניות

אבל יש זהויות אחרות - אקטיביסטית, מנהיגה השתתפותית, אמנית.

ואיך אני יודעת שאלה גרעיניות?

אחרי מסע של בדיקה עמוקה, כשאני בודקת פנימה - אני מוצאת שאם זה כבר לא יהיה, אני לא אהיה כבר אותו אדם.

לא רק דבר שאני עושה. ממש זהות שאני מקבלת עלי באהבה, שהיא חלק ממני כמו חלק מהגוף.

אפשר להשיל - אבל זה עניין יותר גדול. לא כמו לאכול המבורגר.

הקשר לארגונים

וככה זה גם בארגונים:

חלק מה“זהות” של הארגון הוא רק הרגלים ישנים שאפשר לשחרר - כמו “אנחנו החברה הכי צומחת בתחום” או “אנחנו המעסיקים שיש להם הכי הרבה הטבות”.

אבל יש דברים שהם ממש הליבה - כמו “אני אקטיביסטית” במקרה האישי שלי, או “אנחנו חלק מהכלכלה המקומית” בארגון אחר.

איך יודעים שזו זהות גרעינית? כשבודקים בעומק, בחלקים שונים בארגון - מוצאים שאם זה כבר לא יהיה, הארגון לא יהיה כבר אותו ארגון.

את אלה צריך לזהות, לכבד, ולהמשיך לספר את הסיפורים שלהם.

זה מה שעוזר לאנשים להרגיש בטוחים בשינוי.

במאמר הבא נבחן: איך לפעול כאשר קונפליקט עצוּר פורץ?