בטוח מספיק לנסות

מתוך הפלייליסט: “פרספקטיבות על המסע” (Perspectives on the journey) 

הסרטון המקורי:* 2.5 Safe enough to try*

במאמר הקודם בחנו את המתח בין ניסוי לסטנדרטיזציה. עכשיו נעמיק בעיקרון שעוזר להתמודד עם הפחד מניסוי: “בטוח מספיק לנסות”.

יש שני ביטויים שהיה נדיר להכיר לפני שהחלו לחקור את צורות הניהול החדשות האלה, וכיום צצים כל הזמן: “טוב מספיק לעת עתה” ו**“בטוח מספיק כדי לנסות”**.

הפחד מאחורי הפרפקציוניזם

בצורות ניהול מסורתיות את עשויה לשמוע הנהלה בכירה אומרת ששינוי הוא דבר מובן מאליו, ושצריך להמשיך להשתנות כל הזמן וכל מיני דברים.

אבל המציאות היא אחרת לגמרי. הנהלה באופן מסורתי פועלת מתוך אמונה שונה מאוד, והאמונה היא: אם אנחנו משנות משהו, כדאי להיות בטוחה כי הדבר החדש שאנחנו מעצבות הוא מושלם. כי ברגע שהוא מיושם, זה מיושם. ברגע שזה נמצא שם בחוץ, זה נמצא שם לנצח.

ההנחה היא שהשינוי קשה, לכן אם נעשה את זה, כדאי שנעשה את זה בצורה מושלמת.

המחיר של הפחד הזה

זה מוביל לכך שלעיתים קרובות יש:

• שיתוק הניתוח (analysis paralysis)
• פגישות אינסופיות
• העובדה שכל כך הרבה החלטות נעשות במדרגה כל כך גבוהה בארגון - כי כדאי מאוד שנעשה את זה נכון

רמה כזו של פחד, ורמה כזו של פרפקציוניזם, חלחלו לצורות ניהול מסורתיות.

בעולם החדש: טוב מספיק לעת עתה

בעולם החדש אנחנו עוברות למשהו אחר לגמרי, בו המשפטים: ” מספיק טוב לעת עתה” ו”בטוח מספיק כדי לנסות” - שהגיעו מתוך הסוציוקרטיה.

מהחיים שלי: כשגיליתי את הצירוף הזה

בסוציוקרטיה גיליתי את הצירוף הזה - “טוב מספיק לעת עתה - בטוח מספיק לנסות” - והוא משנה תודעה.

בסוציוקרטיה זה ממש מובנה בדרכי קבלת החלטות. החלטות ותפקידים, כעקרון, הן זמניות - הן ניסוי, בדיקה.

כשאני משתתפת בפגישה בה עולה לסדר היום הצעה שמדאיגה אותי, אחת הדרכים לפרק אותה היא לתחום בזמן. וכך רק אם הצעה היא ממש מסוכנת לדעתי - ממש יכולה לגרוע בצורה בלתי ניתנת לתיקון - אז אני מביעה התנגדות להצעה.

אפשר גם לתחום על ידי כך ששמים דרכי מדידה: כל עוד כך וכך אז נמשיך, אך אם יקרה אחרת זה סימן שצריך להפסיק.

הגישה הזאת מפרקת התנגדויות ומקילה על קבלת החלטות בהסכמה - מה שמגביר את האמון וההרמוניה.

זה חל גם על המסע שלך. מסעות מסוג זה לא יכולים להיות מתוכננים בצורה מושלמת. יש לך אינטואיציה שזה הדבר הבא שאת רוצה לשנות - אל תנתחי את זה יתר על המידה. בשלב מסוים, אם יש לך בסיס סביר לחשוב שזה יכול להיות דבר טוב, פשוט לכי על זה.

העיקרון המרכזי

**נסי את זה ← בני לזה אב טיפוס ****←**שפרי את זה

זה מאפשר לקבוצות שונות לבחון דברים שונים, ואז לראות מה מתהווה משם - ולא משתק בניסיון למצוא את התשובה הנכונה.

ההפך מ“לעשות נכון על הפעם הראשונה”

זה עלול להיראות מוזר. יש ביטוי האומר “לעשות נכון על הפעם הראשונה” (first time right) - כאן מדובר על ההפך של זה.

נכון שבאמת צריך “לעשות נכון על הפעם הראשונה” כאשר את בתהליך בו את מייצרת 10,000 חתיכות זהות - במקרה כזה בהחלט את רוצה שהכל יהיה נכון על הפעם הראשונה.

אבל כאן אנחנו מדברות על משהו שונה לגמרי: על חדשנות.

לשים את הרף ב“נכון על הפעם הראשונה” - זה משתק. והרבה יותר טוב לחשוב במונחים של “טוב מספיק לעת עתה” ו**“בטוח מספיק כדי לנסות”**.

הזמנה, לא כפייה

מה שזה אומר הוא שבתהליך של להמציא דברים, צריך להזמין אנשים.

אם את כופה על אנשים: אם יש תהליך חדש שאת מעצבת ואת אומרת “מעכשיו נעשה ככה וככה” - אז כדאי מאוד שזה יהיה מעולה.

אבל אם את מזמינה אנשים לעצב את זה: גם אם את בארגון גדול, את מזמינה את כולם. אלפי אנשים כולם יודעים שכולם היו מוזמנים. אפילו אם רק שלושים אנשים הגיעו לעצב מחדש את התהליך המסוים הזה - כל עוד יש רמה בסיסית של אמון שהקולגות שהגיעו עשו עבודה מספיק טובה, הם יהיו מוכנים לעתים קרובות לנסות משהו שאולי לא יהיה מושלם - אבל מספיק טוב לעת עתה.

דוגמה: מערכת הערכה שנתית

לדוגמא, מהמאמר הקודם שבו דיברנו על רצון לשנות את מערכת ההערכה השנתית - יש הרגשה לארגונים רבים בימים אלה שאיכשהו המערכת הזו הונדסה בצורה מושלמת עם כל הקריטריונים האלו ולאחר מכן מעריכה: “את 3 מתוך 4 בקריטריון…” זה פשוט מרגיש נורא חסר נשמה.

הדרך המסורתית

נגיד שאת רוצה לשנות את זה. במערכת ניהול מסורתית, מחלקת משאבי אנוש תצטרך להשקיע הרבה זמן בעיצוב מערכת הערכה חדשה:

• יעסיקו יועצים שעשויים לבדוק מה השיטה הטובה ביותר בשוק
• מישהי תכין מצגת שלמה על כך
• צוות ההנהלה ידון על זה פעמיים או שלוש, כי זה יתגלגל וימומש על אלף אנשים
• לכן כדאי שזה ייעשה נכון כדי שנתקן את זה

“האם זה בטוח מספיק כדי לנסות?”

אבל בואי נדמיין שעשינו תהליך שבסוף הביא למערכת תוצאות לא יותר טובות מאשר התהליך הישן, או אפילו גרועה באותה מידה, או אולי אפילו היה גרועה יותר.

האם זה בטוח מספיק כדי לנסות?

ובכן, תלוי, הרבה פעמים כן.

זה שאת יודעת שזה לא הולך לשבור את הארגון. את לא הולכת להיות פושטת רגל כי במשך שנה אחת ניסית את התהליך שלא עבד. אז על פי הגדרה - זה בטוח מספיק כדי לנסות.

לא לתכנן יותר מדי

ממש מומלץ לדעת לא לתכנן יותר מדי את הדבר שרוצות להתנסות בו, לא להשקיע שעות אינסופיות.

רק על ידי עשייה של מספר דברים, סביר להניח שיהיו תוצאות הרבה יותר טובות:

• פשוט על ידי הזמנה של 20-30 האנשים הראשונים שרוצים לדבר על זה
• אולי משאבי אנוש יכולים להציע משהו
• ואז לתת להשתמש באינטליגנציה קולקטיבית

רוב הסיכויים שמה שהם ימציאו יהיה הרבה יותר טוב - בלי לעצב את התהליך יותר מידי.

לשאול: “האם זה מספיק טוב לעת עתה?”

ולאחר מכן לשאול: “האם זה מספיק טוב לעת עתה?”

אם כן - זה כבר טוב יותר ממה שהיה לנו, לא מושלם אבל אנחנו נלמד.

לתת בחירה

אז אפשר להזמין אנשים לתהליך החדש. דרך אחת לעשות זאת, במקום לכפות עליהם:

כאשר מגיע הזמן להערכה, לתת לצוותים לבחור: “יש את הדרך הישנה לעשות הערכה, ובנוסף היה צוות של מתנדבים שעבד על דרך אחרת שאני מרגישה שהיא טוב יותר. זה תלוי בך - את יכולה לבחור איזו מערכת את מעדיפה.”

זה נותן הרבה חופש.

צעד נוסף: כל צוות בוחר בעצמו

אפשר אפילו ללכת צעד אחד רחוק יותר, לפי עיקרון זה:

כל קבוצה פעם בשנה צריכה לעשות סוג של שיחת משוב/הערכה בתוך הצוות - אבל איך? זה לגמרי תלוי בצוות.

כך שכל צוות יוכל לעשות זאת בצורה שונה. וכמובן שכל צוות עושה זאת קצת אחרת. חלק מהצוותים יתייעצו עם צוותים אחרים - אם זה לגבי התשתית או לגבי רשימה של שאלות שניתן לעשות בהן שימוש חוזר. וכך דברים טובים יתחילו להיכלל סביב הארגון.

כנראה שיש אנשים שונים שעושים בדרכים שונות - ואם זה מרגיש מספיק טוב בשבילם, זה כנראה בטוח מספיק כדי לנסות.

שני מושגים יסודיים

אלה באמת שני מושגים בסיסיים - מאותם שינויים יסודיים שדורשים הרבה לימוד מחדש ואי-לימוד (unlearning).

כדי להתרחק מהרעיון הזה של פרפקציוניזם מבוסס פחד שיש לנו → לרעיון שזה רק ניסוי וסביר להניח שזה יהיה יותר טוב.

מעבר ליישום הארגוני

מעבר ליישום הארגוני של זה, לאלו עצמו מספר שאפילו בחיים האישיים שלו הוא מצא את זה כמושג קסום.

להתרחק מפחד מבוסס פרפקציוניזם ופשוט לקבל ש**“זה מספיק טוב לעת עתה”**.

אוסף הסרטונים האלו (עליהם מבוססים המאמרים) הם דוגמא מושלמת לכך. לאלו יכול היה לכתוב את כל קטעי הווידאו, ולדבר מפרומפטר - כן, זה היה קצר ומדויק עם כל המילים הנכונות. אבל כרגע זה מספיק טוב, לפחות הוא מקווה שזה טוב מספיק בשבילנו. זה מספיק טוב בשבילו - והגרסה המושלמת הוא כנראה לא היה עושה.

חשבי על זה לא רק עבור הארגון, אלא גם עבור איך זה יכול לשרת אותך באופן אישי.

במאמר הבא נבחן: איך נתמודד עם המתח בין התנסות וסטנדרטיזציה?