המציאות והצללים של הטרנספורמציה

מתוך הפלייליסט: “פרספקטיבות על המסע” (Perspectives on the journey) 

הסרטון המקורי:* 2.12 Reality and shadows of the transformation*

במאמר הקודם עסקנו בעבודה עם מתנגדים. עכשיו נבחן משהו עמוק יותר: המציאות והצללים של הטרנספורמציה.

הנושא של החלק הזה נשמע קצת פילוסופי, והוא כזה - אבל יש לו השלכות אמיתיות מאוד.

לראות ולחיות במציאות

כדאי לשקול שאחד מהשינויים הרבים שהמסע מזמין באופן אישי הוא לראות ולחיות במציאות במקום לחיות במודלים מנטליים. לעתים כה קרובות, איננו רואים את המציאות כפי שהיא, אלא דרך מודלים מנטליים של התחזיות שלנו. כך שיש דברים שקיימים שאנחנו לא רואים אותם, ויש דברים שלא קיימים שאנחנו רואים. איך משהו יכול לא להתקיים ובכל זאת נראה אותו?

דוגמאות לדברים שלא קיימים שאנחנו רואים

בשיחה של לאלו עם מנכ״ל שרצה לתרגל תכנון אסטרטגי, שהגיע הזמן לזה - לאלו שאל אותו: למה? מה המתח, חוסר היישור או השינוי בסביבה או משהו שגורם לך להזדקק לתוכנית אסטרטגית? למנכ״ל לא הייתה סיבה טובה, אלא כי רגילים לעשות תוכניות אסטרטגיות. לא צריך תוכנית אסטרטגית? כן אתה צריך תוכנית אסטרטגית אם יש מתח, אבל לא אם אין לך מתח - אז בעצם לא היה שם שום דבר.

באיזו תדירות אנו יוצרים מדיניות ונהלים עבור בעיות שלא באמת קיימות? צורך לוודא שיש מדיניות או הליך במקרה של מתח. לפעמים אנחנו צריכים להגן על עצמנו מראש, אבל רוב הזמן אפשר להתמודד עם זה כאשר זה קורה. כך כשרואים בעיה שלא קיימת ואולי לעולם לא תהיה קיימת, אולי צריך להתבונן ולשהות. אנחנו חיים במודל מנטלי בו עלינו לחזות מראש כל סיכון אפשרי ולמנוע אותו, במקום להתמודד עם המציאות. 95% מהסיכונים אפשר להתמודד איתם כשהם קורים, וזה גם ניצול יותר נכון של המשאבים שלנו.

דוגמאות לדברים שקיימים שאנחנו לא רואים

זה נכון גם לכיוון השני - יש דברים שנמצאים שם בחוץ ואנחנו פשוט לא רואים אותם כי אנחנו לא רוצים לראות אותם.

סיפור על מישהו שהוביל מפגש סביב הצללים של הטרנספורמציה, והרבה אנשים השתתפו, כי במסע הזה לקראת ניהול עצמי, שלמות ומטרה אבולוציונית, אנו עלולים ליפול למלכודות, לצללים שעלולים לבוא עם השינוי הזה. זה נקרא צל כי יש משהו שאנחנו לא רוצים לראות, שאנחנו שמים בצללים, שהאור לא יפגע בזה. המציאות שם בחוץ ואנחנו פשוט לא רוצים לראות את זה. למה אנחנו לא רוצים לראות את זה? כי זה לא מתאים למודל המנטלי שלנו. בשיתופים על “בארגון תיל” או “בניהול עצמי” יש תמונה בראש של היעד שאתה רוצה ללכת אליו, ומה לא צריך להיות קיים יותר, ולכן אתה לא רוצה לראות את זה.

דוגמאות לצללים

בארגון מסוים, תוצאות היו ממש לא משביעות רצון, אבל הם לא טיפלו בזה, לא ראו את זה, כי בעולם חדש לא מדברים על מספרים קונקרטיים ותוצאות. צריך לדבר על אנשים ואיך מרגישים, ובכך הם דחפו את החלק הזה לתוך הצללים. כמובן שתוצאות חשובות, אנחנו לא מעוניינים שכל המיקוד יהיה רק בתוצאות, אבל הן עדיין חשובות. אז בואו נתמודד עם המציאות.

כמה אנשים חיבלו באופן פעיל בכמה דברים, אבל המנהיג לא רצה להתמודד ולראות את המציאות הזאת כי בעולם החדש, כולנו אמורים להיות נחמדים זה לזה, זה היה המודל הנפשי שהמנהיגים חיים בו. לא! המציאות היא שאם מישהו פוגע בך או במה שאתה מנסה לעשות, תגן על עצמך, התייחס לזה.

בארגוני תיל ובניהול עצמי, ההנהלה כבר לא צריכה לעשות החלטות - המציאות היא כי למנהלים בכירים עדיין יש הרבה מה לתרום, וזה די טיפשי לומר שהם לא יכולים לקחת יוזמה או להציע החלטה. אז בואו נודה במציאות הזאת ונראה איך אנחנו יכולים למצוא דרך לאלו שהיו מנהלים בכירים עדיין לתרום ועדיין לקבל החלטה, אבל בדרך שאינה היררכית - וזה יכול להיקרא ‘תהליך הייעוץ’.

אנשים בתחרות אחד עם השני, ולא נוח לראות את זה, כי הרי בעולם החדש אנחנו משתפים פעולה, אין לנו בניהול עצמי סולם לטפס, ובכל זאת אנשים מתחרים אחד עם השני. אם זו המציאות, בואו נקבל את זה, נסתכל על זה - כנראה שיש צורך לכמה אנשים בהכרה. אז איך אנחנו מתמודדים עם זה.

המושג ‘מתח’ (tension)

סיבה שאנשים לא רוצים לראות את הצללים זה כי היה להם מודל מנטלי שבארגון תיל או ניהול עצמי זה כבר לא צריך להיות קיים. זה תרגול כמעט רוחני של לא לחיות בתוך הראש שלנו, לא לחיות במודלים המנטליים שלנו. אנחנו לא יכולים להימנע מהם לחלוטין - המוח שלנו, בני האדם, פשוט עובד בהפשטה של העולם. אבל זה לא רק אפשרי לנסות לראות את המציאות כפי שהיא.

בסוציוקרטיה והולוקרטיה עושים שימוש במונח יפה, ‘מתח’ (tension), כדרך ניטרלית לדבר על בעיות או הזדמנויות. מה שמעניין במילה הזאת, הוא כאשר אתה אומר ‘מתח’ אתה שם מיקוד למה שקורה במציאות. ואנחנו לא חשים במתח עם הראש שלנו, זה תמיד איפשהו בגוף - תחושת אי נוחות, כמיהה או התרגשות להזדמנות. ואז זה מהר הולך לראש, ואז אנחנו שמים מילים על זה ורעיונות.

אפשר להבין את ההזמנה הזאת לא לחיות במודלים מנטליים כהזמנה להיות רגיש יותר למתח, לחוש בגופנו את מה שיש שם בחוץ ולא עובד, או יכול להיות טוב יותר.

מהחיים שלי: לפגוש את הצללים

בארגון שאני יועצת בו, הם עברו למודל יותר השתתפותי. אחד המובילים החדשים מאוד בעניין של מנהיגות השתתפותית, ובכל זאת היו יוצאים לו מהפה משפטים כמו: “אתה תעשה מה שאני אומר לך או…” “אני מחליט…”

בתהליך, עם הרבה סבלנות ורצון ממנו ומחבריו בהובלה, ועם תגובות יותר ופחות עדינות מחבר הקהילה - הוא עובר תהליך מאוד עמוק, בו הוא פוגש את הצללים שלו במעטפת של סבלנות ואהבה. ועם זאת, לא מרבים לעשות לו הנחות. השינוי בו כבר ניכר באופן משמעותי - ממש הוכחה שאנשים יכולים להשתנות.

ההזמנה

ההזמנה היא לנסות ולראות את המציאות כפי שהיא. לנסות לשים לב למתחים שאתה חש בחוץ, לחקור, לדבר עם אנשים אחרים כאשר הדברים עולים. נסה לשים לב לרגעים שבהם אתה דוחף דברים לתוך הצללים מכיוון ש“כך דברים לא אמורים להיות”.

מצד שני, תשומת לב האם זה מתח אמיתי או שאני ממציא דברים כי אני רגיל לחשוב בהיגיון בדרך הזו.

סיבה שזה כל כך חשוב היא שכאשר אנחנו חיים במודלים מנטליים, כאשר אנחנו דוחפים דברים לצללים - זה שאיבת אנרגיה. ולכן כאשר אתה מזמין את המציאות כפי שהיא, אנרגיה חוזרת, תנועות חוזרות, האנושיות חוזרת. אז זה משהו שכדאי לעשות למען הארגון, ובנוסף זה אחד מהפרקטיקות האישיות הנפלאות שהמסע הזה מזמין אותנו.

במאמר הבא נעסוק בהומור וקלילות.