איך לעבוד עם אנשים שמתנגדים?

מתוך הפלייליסט: “פרספקטיבות על המסע” (Perspectives on the journey) 

הסרטון המקורי:* 2.11 How to work with people who resist*

במאמר הקודם דיברנו על קונפליקט וטינה שפורצים במסע. עכשיו נעסוק בסוגיה קשורה: איך לעבוד עם אנשים שמתנגדים לשינוי?

כיצד מתמודדים עם מתנגדים בשלב מוקדם של התהליך? כי תמיד יש הולך להיות חבורת אנשים שיסרבו להזמנה.

העצה החוזרת: להתמקד בנלהבים

עצה שחוזרת על עצמה בעקביות היא: לא להתמקד במתנגדים, להתמקד בנלהבים. ויש לכך לפחות שלוש סיבות.

ראשית, לשים אנרגיה בכיוון הנכון. על ידי התמקדות בנלהבים את מראה לאן את מכוונת את המסע ופשוט קצת מתעלמת מהמתנגדים, ועם הזמן יש הסיכוי שהם ישתפו פעולה עם האנרגיה.

שנית, את לא רוצה לדלדל את האנרגיה שלך. זה פשוט לוקח אנרגיה כדי לעסוק עם מתנגדים, ולעתים קרובות זה לא פרודוקטיבי.

שלישית, על ידי התמקדות בנלהבים, את יוצרת מרחב שבו הם אלו שעובדים עם המתנגדים. לעתים קרובות זה קורה לאחר זמן מה שהנלהבים פונים לכמה מהמתנגדים ויאמרו להם שנמאס להם מהשליליות ושאם הם לא רוצים להצטרף, שיעשו משהו אחר, אבל שיפסיקו להפריע. זה כמובן מאוד עוצמתי - שאת יכולה לשים את האנרגיה בכיוון הנכון, ומול המתנגדים זה יותר עוצמתי כשזה מגיע מבפנים.

אזהרה: להיזהר מתיוג

עם זאת, כדאי להיזהר מלשים אנשים בתוך תיבות - האם הם “מתנגדים” או “נלהבים”? בוודאי במקרה זה בו הדברים עשויים להתברר די זמניים. פעמים רבות המתנגדים הפעילים נהיו אלופי העולם בטרנספורמציה. לפעמים זה בגלל שהאנשים האלה הם ציניים מכיוון שהייתה להם את הכמיהה והתשוקה הבוערת והם נשרפו בעבר והם כבר לא רוצים להאמין בזה, לכן הם הפכו לציניים ויתנגדו בהתחלה.

כך יש סיכון בתיוג דברים, בלהאמין בתוויות ולהתעלם מהם לחלוטין. אך הכבוד לשינוי שאת עושה טמון באופן שבו את מתמודדת עם אלו שיושבים על הגדר או עם מתנגדים.

אז אם העצה ממנהיגים מנוסים להתמקד בנלהבים היא הגיונית, מה שכדאי לעשות זה להמשיך להזמין את כולם ואז את ממקדת את האנרגיה שלך באלו שמקבלים את ההזמנה הזאת ולא את אלה שמסרבים לה.

לכבד את הציניות

יש לכבד חלק מהציניות, כי היא עשויה להיות מוצדקת - מכשלונות העבר, כי המערכת לא אפשרה להם לעשות את מה שהם רצו לעשות. או אנשים שחיו במרחב של קורבנות - להיות קורבן זה נוח, וזה שינוי אישי עמוק לצמוח מתוך תחושת הקורבנות הזאת, וצריך לכבד ולהכיר בכך.

אולי כן אפשר להיות מעורבת עם המתנגדים

מצד אחר, אולי כן אפשר להיות מעורבת עם המתנגדים. ואם את מתערבת עם המתנגדים, כדאי לא להישאר ברמה השטחית של התלונות שלהם. בגלל זה סיפורים ועוד סיפורים אינסופיים - זה מה ששווה לחקור בסקרנות, לעומק, ולנסות לראות: למה הם מתנגדים? מהו הצורך הבסיסי בהתנגדות שלהם?

בפילוסופיה של תקשורת מקרבת, הצורך הבסיסי אינו שנוי במחלוקת. הדרך לבטא את הצורך הזה, זה יכולה להיות לא מועילה לאחרים, אבל הצורך מעניין.

דוגמאות לצרכים בסיסיים

דוגמה אופיינית לניהול עצמי היא אנשים המתנגדים כי למעשה הם לא יותר מבינים איך דברים עובדים כאן? מה מצפים מהם? איך זה עובד? זה בעצם הצורך בבהירות - להיות מסוגלת לתרום, להבין איך להיות מוצלחת במשחק הזה. כך שהם למעשה עוזרים לראות מה נחוץ בטרנספורמציה - במקרה הזה, יותר בהירות. כך שהמתנגדים למעשה עשויים להצביע על צורך אמיתי שהנלהבים החמיצו.

דוגמא לאישה שהתברר שלא התנגדה לשינוי כמו שהתנגדה לעובדה שבמסע אל עבר החדש אף אחד לא סיפר סיפורים שמעריכים את כל הדברים הטובים של העבר. במקרה הזה לה פשוט היה צורך בהכרה כלפי דברים טובים מהעבר לפני שתוכל להמשיך הלאה, אבל זה היה צורך לחפור כדי להגיע לצורך האמיתי שלה.

לאנשים אחרים פשוט מעולם לא הקשיבו להם. הדרך בה אנחנו עובדים היא כל כך טרנספורמטיבית והרבה אנשים נפגעים מזה אפילו בתת מודע - אולי אפילו לא יוכלו לנסח את זה במילים בהתחלה. הם רק רוצים נראות והכרה אנושיים. במקרה כזה אולי כדאי לעשות מעגל הקשבה על השינוי, ומה אנחנו מקווים ממנו, ומה הם חלק מהפחדים שלנו - ואז האנשים האלה יצטרפו לתמיכה.

לשלב את שתי ההמלצות

כדאי לשלב את שתי ההמלצות האלה. זה הגיוני לחלוטין להשקיע את רוב האנרגיה שלך באלו שמקבלים את ההזמנה שלך, בנלהבים. לאחר מכן גם לבלות קצת זמן עם מתנגדים אבל לא ברמה השטחית - לחפור לעומק, ולגלות מה הוא הצורך הבסיסי, כי זה יכול להיות מועיל, לא רק עבורם כדי להצטרף ולפרוח, אלא גם עבור כמה מהשינויים שאנשים אחרים אולי לא ראו.

כשצריך להתערב בתקיפות

ישנם מקרים מסוימים בהם המתנגדים באמת חצו את הגבול והפכו לאנשים שמחבלים בשינוי. ובמקרה הזה יהיו רגעים שאת צריכה לקחת צעד קדימה ולהתערב די בתקיפות ובדחיפות - וזה נשמע פרדוקסלי. הרבה מנהיגים מתחבטים בזה כי יש להם את הרעיון השגוי הזה שבעולם החדש הזה אנחנו כבר לא יכולים להיות תקיפים. אבל במקרה שמישהו באמת מחבל בדברים - את צריכה להיות חזקה.

לדוגמה, סיפור נוגע ללב של סמנכ״ל הכספים שבאמת חיבל ודרדר. המנכ״ל התערב והפסיק את זה, והעביר אותו מהתפקיד. ומה שמעניין - לאחר מכן הוא חזר בדמעות והודה למנכ״ל על ההתערבות.

לפני התערבות: תסתכלי בזהירות

לפני התערבות תמיד תסתכלי בזהירות, כי באופן אידיאלי, אם את המנהיגה, ה״מנכ״לית״, את קוראת שהעמיתים יתערבו. לכן תסתכלי בזהירות - האם מישהו מהם עומד להתערב? ואם לא, אז מה מונע מהם להתערב?

מה שעלול למנוע מהם להתערב זה לפעמים פשוט שלא יצרת את המרחב הזה עבור עמיתים לדבר על איך אנחנו מרגישים בטרנספורמציה הזו? מה עובד ומה לא עובד?

לעתים קרובות על ידי יצירת פורום מישהו יגייס את האומץ ויתעמת מול מתנגד ויאמר שמה שלא עובד עבורו היא השליליות שההוא מביא. לעתים הדרך להתערב - זה פשוט ליצור את התנאים, המעגל, בו אנשים ידברו על החוויה שלהם בטרנספורמציה הזו.

וריאציה: אדישות במקום התנגדות

לסיום, יש וריאציה על זה - כאשר זאת לא התנגדות אלא אדישות.

דוגמא מארגון חקלאי צ׳ילאני. המנהיג סיפר שזה לא היה התנגדות, כמו שהוא פשוט הרגיש שהרבה אנשים היו מאוד אדישים. אלו אנשים עם מעט חינוך פורמלי, לא משכילים במיוחד, ממעמדות שהסתכלו עליהם בהתנשאות על פני דורות. חסרי ביטחון לחלוטין - לכן הם לא נצמדים להזמנה ולאפשרויות החדשות שניתנו להם.

במקרה הזה ההזמנה למנהיג היא להסתכל בסקרנות על כך שכנראה יחס אדיש כלפי אנשים האלה - חייב להיות שם איזה קול שנמאס מזה, של כעס על היחס הזה כלפיהם וכלפי משפחותיהם וקהילותיהם במשך מאות שנים. ובמקרה כזה לדבר אל הקול הזה.

המנכ״ל התחבר לשערורייה, לכאב שנגרם מאיך שהתייחסו כלפי האנשים האלו, ואיך הם גדלו להרגיש חסרי אונים וחסרי הגנה.

במקרה הזה ההזמנה הייתה לקחת את השיחה הזאת שיש בראש ולשתף אותה איתם. זה ממש חזק, כאשר את עוסקת עם אנשים לומר: “אחת הסיבות שאני עושה את השינוי הזה, זה בגלל שאני מרגישה שהדרך שבה התייחסו אליך היא פשוט לא מקובלת. ואני רואה בכן בני אדם שלמים שמסוגלים לעשות את מה שכל אחד אחר מסוגל. ואני רוצה לשנות את זה, ואני לא יודעת איך לעשות את זה, אני רק רוצה להביע איך אני מרגישה. ועכשיו אני רוצה להקשיב לכן ואיך אתן מרגישות לגבי זה.”

במאמר הבא נעסוק במציאות והצללים של הטרנספורמציה.