דרכים חדשות לחשוב על שינוי

בהשראת מחקרו פורץ הדרך של פרדריק לאלו, מחבר Reinventing Organizations 

מתוך הפלייליסט: “פרספקטיבות על המסע” (Perspectives on the journey) הסרטון המקורי:* 2.1 A new way to think about change*

לאחר שבחנו את המסע האישי של המנהיגה בסדרת “מחשבות למנהיגים”, אנו פונים כעת לבחון את המסע הארגוני עצמו. איך באמת מתרחש שינוי במערכות מסובכות? ומה צריכה המנהיגה לדעת כדי להוביל אותו בחוכמה?

הערה: העיקרון של “חישה ותגובה” מול “תכנון/חיזוי ושליטה” שמוצג כאן מתפתח ביתר פירוט בפרק 6.4 - כשמוותרים על שליטה: תכנון, תקצוב ושינוי במציאות חדשה, שם נבחן את היישום המעשי של גישה זו בתקציבים, יעדים וניהול שינוי.

“איך מיישמים את מה שעשית?” שואלים את ז’אן פרנסואה זובריסט, מנכ״ל פאבי. הם מחפשים מדריך צעד אחר צעד, מתכון ברור להצלחה. אבל התשובה שלו תמיד מפתיעה: “את תחשבי כבר על משהו” או “את תמצאי דרך”.

זו לא תשובה מתחמקת. זו תשובה שמבינה משהו עמוק על טבע השינוי הארגוני.

אין “7 צעדים להמצאת הארגון מחדש”

אין ספר הוראות למסע הזה כי ככה טרנספורמציה לא עובדת.

רבות מאיתנו יורשות תמונה מיושנת מהעולם המודרני-מכניסטי על איך שינויים קורים: אנחנו מתכננות בקפידה, ואז פשוט מוציאות לפועל צעד אחר צעד. כמו לבנות מטוס. אבל ארגונים הם לא מטוסים.

מבואינג לקערת ספגטי

בפאבי יש להם מטאפורה מצוינת שמסבירה את ההבדל בין שני סוגי מערכות:

מטוס כמו בואינג הוא מערכת מורכבת. יש בו עשרות אלפי חלקים, אבל כולם פועלים לפי היגיון ליניארי ברור. אם נוריד חלק כלשהו באקראי, מהנדסת תוכל לומר בדיוק אם ואיך המטוס ייפגע.

ארגון הוא מערכת מסובכת - כמו קערת ספגטי שבה כל חוט משולב באחרים בדרכים שאי אפשר לחזות. משכת חוט אחד, ומשהו מפתיע קורה בצד השני של הקערה.

התפיסה המסורתית מניחה שארגונים הם כמו מטוסים - אם נהיה מספיק חכמות בניתוח, נוכל לתכנן את השינוי לשנה, שנתיים או אפילו 5 שנים הבאות. ואז נדרש רק לבצע את התכנית בצורה משמעתית.

המציאות שונה לגמרי. ארגונים הם כמעט תמיד מערכות מסובכות. לכן כל כך הרבה מאמצי שינוי גדולים נכשלים - הם מנסים לטפל במערכת מסובכת כאילו היא מורכבת.

איך עוזרות למערכת מסובכת להשתנות?

הגישה היא לא “תכנית אב” אלא חישה ותגובה:

1. חשבי בזהירות על הצעד הראשון שאת רוצה לקחת, ואולי על הצעד השני
2. התחילי למשוך בחוט שנראה הכי מבטיח
3. הקשיבי בזהירות למה שקורה
4. הגיבי למציאות - אם החוט ממשיך להימשך בקלות, המשיכי. אם נתקלת בקשר, עצרי, התבונני שוב, והתחילי למשוך במקום אחר

זה כמו לפרום קערת ספגטי - מתבוננת מכל הצדדים, בוחרת חוט, ומושכת בזהירות תוך הקשבה למשוב מהמערכת.

מה שנדרש מהמנהיגה

הגישה הזו דורשת שינוי יסודי בתפקיד המנהיגה:

מצד אחד: ביטחון ומחויבות חזקה למסע. ברור לאן את רוצה להגיע.

מצד שני: נכונות לומר בגלוי שכל תכנית מקיפה ומקדימה היא אשליה. שינוי אף פעם אינו נטול כאבים. לזמן מה, הדברים יהיו מחוץ לאיזון ומבלבלים.

חלק מהאנשים כנראה לא יהיו מרוצים מכך ויבקרו אותך. הם ירצו שתגני עליהם מהכאב ויסרבו להקשיב כשאת אומרת: “זה מעבר ליכולת של כל אחד ואחת”.

הזהרי וקחי לתשומת לבך: יש מנהיגות שלקחו תובנה זו רחוק מדי וענו לכל ביקורת עם “כאב הוא חלק מהשינוי”.

זהו שטח מעניין למנהיגות: להישאר פתוחות לתרומה ראויה, תוך למידת ההתעלמות מביקורות מוטעות שמגיעות אליך.

החיים הטנטטיביים שלי

אני צריכה להודות: אני אוהבת לחזות ולשלוט. לחוש ולהגיב דורש ממני תרגול.

אני מתכננת את סופי השבוע שלי לפעמים חודשים מראש. לספונטניות אני צריכה להשאיר מקום ביומן. יקית.

עם זאת, החיים מורכבים. יש לי משפט כזה: “החיים טנטטיביים”.

אני אוהבת לתכנן מראש ולשים ביומן, לראות את הסדר ולסדר בתוכו. אבל אז מגיעה המציאות. הרבה פעמים המציאות הולכת עם התכנון שלי, אך ככל שאני רוצה לעשות דברים יותר מורכבים - דברים שדורשים יותר תקשורת עם ההוויה לאורך זמן, או מול סיטואציות שרוצות לייצר משהו חדש, שינוי, שלוקחות בחשבון גורמים לא ידועים - שם מתגלה הכוח של להרים את הידיים מול השמיים.

במקום לומר “אני יכולה לכפות את הרצונות שלי על היקום”, לומר “מה שהעולם יתן לי, אני יכולה להתמודד איתו”.

ואז כשהעולם נותן לי, אני שמה לב, חשה, נושמת מול מה שרוצה לבוא ומנסה להבין איך לפעול בתוך הדבר הזה.

זה לא תמיד קל לי, אבל עדיף מלהתכרבל עם שקר הוודאות המתנפץ.

התרגול הזה - של לוותר על האשליה שאני יכולה לשלוט בכל משתנה - הוא בדיוק מה שארגוני תיל עושים ברמה הארגונית. והוא דורש אותו שילוב של ביטחון (אני יודעת לאן אני רוצה להגיע) ושחרור (אני לא יודעת איך בדיוק נגיע לשם).

אל תנסי לתכנן הכל מראש

התפיסה הזאת היא בבסיס הגישה המוצעת כאן:

• אל תחשבי שאת יכולה לתכנן את כל המאמץ הזה
• אל תחשבי שאפשר לשאת אותו רק על ידי ההנהלה הבכירה
• הסתכלי בתשומת לב בצלחת הפסטה המסובכת הזאת
• חשבי מה הדבר הראשון שאת רוצה להתחיל ממנו
• קחי צעד ראשון ותראי מה קורה
• ואז את הצעד השני ואת השלישי

זה ממש יקל על המסע שלך - הרבה יותר מאשר לתכנן הכל מראש.

למידה קולקטיבית ללא ספר הוראות

למרות שאין ספר הוראות צעד אחר צעד, עדיין אפשר ללמוד מהצלחות וטעויות של האחר. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש.

כך שאנחנו יכולות עם הזמן לבנות חכמה קולקטיבית על איך התהליכים האלו יכולים להיעשות. לא כתכנית נוקשה, אלא כמפת אפשרויות, כאוסף של תובנות שיכולות להנחות.

התשובה של זובריסט - “את תמצאי דרך” - מכילה תבונה אמיתית: אם זה מספיק חשוב לך, את תמצאי את הדרך. לא לבד בבידוד, אלא מתוך הקשבה למערכת, למידה מהאחר, וביטחון שהמסע עצמו יגלה לך את הצעדים הבאים.

במאמר הבא נבחן: ארבעת הרבעים - העדפות ונקודות עיוורון