דע את ההעדפות שלך

מתוך הפלייליסט: “מחשבות למנהיגים” (Thoughts for Top Leaders) 

הסרטון המקורי1.9 Know your preferences (Thoughts for top leaders)

במאמר הקודם בחנו את כוח השפה שאנחנו משתמשים בה, ואיך היא מעצבת את המציאות הארגונית. עכשיו נפנה למימד אישי עמוק יותר: ההעדפות והמזג של מנהיג הטרנספורמציה.

ההשפעה של ההעדפות האישיות שלך

דבר מעניין לגבי טרנספורמציה ארגונית: המזג והעדיפויות של מנהיג התהליך משפיעים, לטובה ולרעה, על המסע של כולם. לכן יש חשיבות רבה במודעות להעדפות ולסגנון שלך. כשאתה נמצא בחוסר מודעות לקוטביות שלך, זה עלול להוביל את הטרנספורמציה לכיוון הלא נכון.

ארבע קוטביות מרכזיות

1. בהירות מול התהוות

אם אתה נוטה לבהירות: אולי נוח לך בחשיבה מערכתית, לדמיין דרכים טובות יותר לעשות דברים. אבל ייתכן שתהיה לך נטייה לכפות דרך חדשה מוקדם מידי. לדוגמה, כדי לעבור לניהול עצמי להורות “זאת הדרך בה אנחנו עובדים”, למרות שחברי הארגון עדיין בשלב החקירה.

אם אתה נוטה להתהוות: אולי אתה מרגיש בנוח עם כך שדברים נעשים במגוון דרכים ובקצבים שונים בארגון. אבל לפעמים יש צורך למסד דברים, ואתה לא חש בכך מרוב נוחות בהתהוות.

2. סבלנות מול חוסר סבלנות

חוסר סבלנות: אולי אתה כבר רוצה להיות במקום שאתה מדמיין שהארגון יהיה בו בסוף התהליך.

סבלנות: או שאתה באמון ובנחת לגבי כל מה שקורה בזמן שהוא קורה, ולא מספיק עם יד על הדופק.

3. הובלה מהחזית מול הובלה מאחורי הקלעים

יש תפקידים במסע הטרנספורמציה שמתאימים יותר להובלה מהחזית, ויש כאלה שמתאימים יותר למאחורי הקלעים. נרחיב על כך במאמר הבא.

4. חשיבה מהראש מול חשיבה מהלב

תרבות הניהול כיום: תרבות ההנהגה היום מעודדת הרבה יותר ניהול מהראש. לפעמים מנהלים דיון רציונלי, למרות שהבעיה האמיתית היא במימד עמוק יותר - לדוגמה, שאנשים חשים חוסר שביעות רצון או חוסר הכרה. כך שאנחנו מדברים מהראש אבל לא מתעסקים בבעיה האמיתית.

לכן בדרך כלל ההזמנה למנהיגי ארגונים היא לעבור לעבוד יותר מהלב, ולהעביר לשם גם את הקולגות והארגון.

אבל: לעומת זאת, לפעמים יש מנהיג שמרגיש שהמקום היחיד שהוא באמת יכול להתבטא ממנו זה הלב, והוא מתנגד לדיבור על נתונים ומספרים - וזה גם פוגע בארגון.

מתח אישי: בהירות והתהוות

יש מתח כזה בין “בהירות זו אהבה”, כמו שאמרה כריסטיאן זאוס שולר, לבין ההתהוות - לאפשר ללא-נודע להתגלות מתוך היחד. המתח הזה קיים בי בצורה חזקה.

אני אוהבת בהירות. זה בא מבית אמי לדורותיה - זה מה שאני מבקשת מהעולם. אבל המנהיגות ההשתתפותית מבקשת ממני להתפטר מתפקיד הגיבורה החרוצה והטורחת הנחשק, וליצור מרחב מתהווה.

אני רואה את עצמי עומדת בין ליטוף הבהירות לבין ההתהוות הפוקעת בהפתעה, ומנסה להכיל בתוכי את שניהם. זה לא קיטוב - זה יין ויאנג. אני יכולה לתת להם להתקיים בי בו זמנית.

והיום, בהירות ללא מקום להתהוות גורמת לי להתגרד. למרות שעדיין כואב לי שהאמת שחילצתי אינה האמת האחת של המעגל. התרגול הזה הופך אותי למנהיגה, יועצת ומנחה טובה יותר.

וזה נכון גם לגבי שאר המתחים שלאלו מציע. כולם חיים בתוכי, כולם הזמנה לתרגול - לראות את מה שאני מעדיפה, כדי להזמין גם את האחר פנימה. להתבונן במודעות, בלי שיפוטיות, באיזו נקודה על הרצף אני נמצאת, איפה זה משרת אותי ואיפה כדאי לשחרר.

ההזמנה אליך

בדוק:

• איפה ההעדפות שלך?
• מה הארגון צריך?
• האם אתה מסוגל לוותר על ההעדפה שלך כדי לחוש מה נחוץ ברגע?

במאמר הבא נבחן: תפקידים חדשים של מנהיגות בעולם השתתפותי