איך את מחזיקה את היעד? הפשטות שמעבר למורכבות

מתוך הפלייליסט: “מחשבות למנהיגים” (Thoughts for Top Leaders) 

הסרטון המקורי:* 1.6 How do you hold the destination (Thoughts for top leaders)*

במאמר הקודם בחנו כמה רחוק אתה מוכן ללכת. עכשיו נעמיק בשאלה: איך את חושבת על המקום שאת רוצה להגיע אליו?

שתי דרכים לחשוב על היעד

איך את תופסת את היעד שאנחנו מכוונות אליו של להמציא את הארגון מחדש?

הדרך השכיחה יותר: כמשהו ממש מתקדם, כמו מדע טילים, שסביר להניח שיהיה קשה מאוד להגיע אליו.

יש דרך אחרת לגמרי: היעד שאנחנו מכוונות אליו הוא כמשהו למעשה פשוט יותר מפרקטיקת הניהול שאנחנו פועלות על פיה כרגע.

זה אולי נשמע לא אינטואיטיבי - הרי מה שאנחנו עושות זה להיות החלוצות של חדשנות בארגון. אך בעצם זה ללכת למקום פשוט יותר.

למה ניהול עצמי פשוט יותר מניהול מסורתי?

סיפור מבורצורג: החלטות מהספה

דה בלוק, המנכ“ל של בורצורג (Buurtzorg - ארגון אחים ואחיות סיעודיות בהולנד עם 14,000 עובדים), מציע החלטות בארגון בצורה מפתיעה.

הוא כותב פוסטים לבלוג שלו, מהספה שלו ב-22:00 בלילה. הוא משתף שהוא חשב על כך וכך, וזאת ההחלטה שאני מציע.

מה קורה אחר כך?

בד“כ האחים והאחיות קוראים את הפוסט, ותוך 24 שעות מגיבים.

יום אחרי הוא קורא את התגובות:

• אם יש הסכמה גורפת - הוא מודיע שזה קורה
• אם יש תגובות מעניינות - הוא מעדכן את ההצעה שלו
• אם יש חוסר הסכמה משמעותי - הוא נותן קריאה לצוות מתנדבים שיעבדו על הבעיה יחד

דוגמה קונקרטית: שעות נוספות

פעם הוא הציע דרך לחשב שעות נוספות, והיו הרבה חוסר הסכמות. החברים בארגון אמרו: “אנחנו מבינים מדוע אתה מציע את ההחלטה הזאת, כי באמת יש בעיה עם זה, אבל ההצעה שלך לא מספקת מסיבות כאלו ואחרות…”

במקרה הזה המנכ“ל נתן קריאה לצוות של אחים ואחיות שיחשבו יחד על הבעיה ומוכנים להתנדב ללמוד את הבעיה הזאת.

עכשיו בואי נחשוב על הדרך המסורתית

מנהל בגוף מסורתי שהיה רוצה לשנות את חישוב השעות הנוספות היה עובר מסע מפרך:

• בין מחלקות שונות בארגון
• הדינמיקות שהולכות ונשנות בינהם
• תהליך של כמה חודשים
• לפחות בין 10 ל-20 פגישות
• וכל זה ללא שיח עם העובדים שלהם נוגע הדבר

לעומת זאת, המנכ“ל של בורצורג כותב פוסט ותוך 24 שעות מקבל תגובות. אם יש הסכמה - זה ישר מקבל היענות.

בדרך המסורתית, ההצעה מקבלת התנגדויות רק כשהיא עולה לפני השטח - וזה מאוחר מדי, אחרי תהליך ארוך ומתיש.

כל תרגול ושימוש בניהול עצמי הוא פשוט יותר מהתרגול המסורתי אליו אנו רגילים.

למה שלמות קלה יותר מלהחזיק מסכה?

זה נכון גם לשלמות: פשוט להיות עצמנו באותנטיות, פשוט להירגע לתוך מי שאנחנו - זה משהו שכולנו כמהים אליו, ושכולנו יודעים איך לעשות.

כל פעם שאת יוצרת את התנאים הנכונים, אולי עם יועצת חיצונית בהתחלה, ואת יוצרת מרחב פתוח - אנשים מגיעים ממקום עמוק יותר. זה לא קסם, אנחנו יודעים איך לעשות את זה.

ההקלה שבהורדת המסכה

ברוב הארגונים לאנשים יש עבודה שנייה שאף אחד לא משלם להם עליה - להגן על התדמית שלך.

למעשה זאת הקלה עצומה לרדת מזה.

הזמנה לחשיבה

איך את תופסת את היעד שאת מכוונת אליו?

האם את יכולה לראות זאת באופן דומה לאופן שמוצג פה?

התפיסה הזאת יכולה להקל עליך - להפוך את המסע לפחות כבד, יותר קליל.

עם כל זאת, חשוב לזכור: היעד עשוי להיות פשוט יותר, אבל יש הרבה מה א-ללמוד (unlearn) וללמוד מחדש. וזה יכול להיות קשה.

המקום שאנחנו הולכות אליו הוא הרבה יותר פשוט מבחינת התרגול החודשי מאשר מה שיש לנו היום. אבל כדי להגיע לשם יש הרבה לבטל וללמוד מחדש.

כשהדרך החדשה מתגלה כפשוטה יותר

כשאני מתנסה לדוגמה בסוציוקרטיה, אפילו לא על טהרתה - נקרא לזה עבודה בצוותים, באופן כזה שאין בוס, אבל כן יש מעגל מרכזי עם נציגים מכל המעגלים שרואה את התמונה הגדולה - אני רואה כמה קל לנו לעבוד.

כמה השיחות במעגלים עובדות בצורה פשוטה, יעילה ונעימה.

המונחים המפוצצים מול המציאות הפשוטה

יכול להיות שאם הייתי מציגה את זה כ“בואו נפעל בסוציוקרטיה”, היו צצות התנגדויות רבות. קודם כל כי בטח לא היו יודעים מה זה.

אבל כשמורידים את המונחים המפוצצים והמשקל הכבד של כל פגישה ופסע, ופשוט מתחילים לאמץ את מה שנעים - רואים במהרה שהדרך הזאת יותר נינוחה ופשוטה.

זו בדיוק הנקודה של לאלו: אנחנו לא הולכים למשהו מורכב ומפחיד. אנחנו הולכים למשהו שבעצם יותר טבעי, יותר פשוט, ופשוט עובד טוב יותר.

במאמר הבא נבחן: איך את מחזיקה את המסע קדימה?