כמה רחוק אתה מוכן ללכת? מפת הדרך האישית שלך

מתוך הפלייליסט: “מחשבות למנהיגים” (Thoughts for Top Leaders) 

הסרטון המקורי:* 1.5 How far are you willing to go (Thoughts for top leaders)*

במאמר הקודם התמודדנו עם הפחדים שלנו. עכשיו הגיע הזמן לשאול שאלה קריטית: עד כמה אתה מוכן ללכת רחוק עם תהליך הטרנספורמציה הזה?

למה זו שאלה חשובה?

זאת שאלה מעניינת משתי סיבות:

ראשית, בחשיבה לעומק זה עוזר להבין מה המניע, המוטיבציה האמיתיים שלך. מה באמת מניע אותך? עד כמה אתה מחויב לשינוי?

שנית, כדי לא ליצור ציפיות שווא או פחדים לא הכרחיים. אנשים מתחילים לדמיין משהו בנוגע לעתיד שהוא מעבר לצורה הרצויה. הם שומעים “ארגון תיל” ומתחילים לפחד או לקוות לדברים שאולי כלל לא בתוכנית.

שלוש הפרספקטיבות

אפשר לחשוב על הנושא דרך שלוש פריצות הדרך:

1. כמה רחוק אתה מוכן ללכת מבחינת ניהול עצמי?
2. כמה רחוק אתה מוכן ללכת מבחינת שלמות?
3. כמה רחוק אתה מוכן ללכת מבחינת תכלית אבולוציונית?

התרגיל: שלושת הסלים

הזמנה לתרגול: קח דף וכלי כתיבה, או אם יש לך אדם שאתה בוטח בו אז אפשרי גם בשיחה. חשוב על פריצות הדרך האלו.

חשוב על כך בשלושה סלים:

סל א’: נוחות - אתה מרגיש נוח לעשות את זה. זה לא מפחיד, זה הגיוני.

סל ב’: על הקצה - זה מאתגר, אבל יש לך קריאה ללכת בדרך הזאת. משהו בך אומר “כן, למרות שזה מפחיד.”

סל ג’: מעבר לנוחות או ליכולת שלי לדמיין - זה פשוט לא במקום שאתה נמצא בו. אולי יום אחד, אבל לא עכשיו.

דוגמאות: ניהול עצמי

על הקצה (אבל יש לך קריאה):

• להתחיל לחקור צוותים של ניהול עצמי
• להזמין את הועד המנהל, מעכשיו, לעבוד עם תהליך הייעוץ
• לקחת פחות החלטות - מעכשיו, אנחנו לוקחים רק החלטות אסטרטגיות אבל לא החלטות תפעוליות

מעבר ליכולת לדמיין:

• בכלל ללא ניהול שלי
• ללא ועד מנהל בכלל
• שקיפות בנוגע למשכורות

דוגמאות: שלמות

נוח:

• אני רוצה שנפסיק עם ההכרח של לבוש רשמי בעבודה, מה שיאפשר יותר מערכות יחסים אותנטיות

מעבר ליכולת:

• אני לא רוצה שנהיה ממוקדים רק בצמיחה אישית

דוגמאות: תכלית אבולוציונית

מעבר ליכולת לדמיין:

• כרגע אני לא יכול לדמיין עבודה ללא תקציב ויעדים שנתיים

עצות חשובות לתרגיל

מלא אותם במה מתאים לך כרגע. אל תהיה מונחה לפי “מה אני צריך לעשות” או לפי רעיונות כמו “בארגון תיל דברים קורים ככה”. זה לא משנה.

כדאי להימנע מלהיאחז או להודיע על שלבים לא מקורקעים. צריך להבין מה המנהיגות של הארגון מוכנה לשקול. אחרת זה יכול לייצר הרס - מבטיחים מעבר למה שאפשר לקיים, מה שעלול לייצר נסיגה וכאב לא הכרחי.

זכור שהשאלה נשאלת על כרגע. בעוד פרק זמן של כחצי שנה או שנתיים או זמן אחר, תבדוק את הסלים הללו שוב. דברים יזוזו.

תקשורת היא מפתח

לאחר שחשבת על זה לעומק, אתה מוזמן לתקשר את מה שאתה לא מוכן לעשות.

דוגמה: ארגון שדיבר על ניהול עצמי, והנהלת הביניים היתה בחרדה לגבי המקום והתפקידים שלה. למרות שהארגון היה במקום מאוד רחוק מלשנות את הסטטוס שלהם, אי התקשורת לגבי כך יצרה מתח מיותר.

אם היו מתקשרים בבירור: “אנחנו לא מתכננים לבטל את תפקידי ניהול הביניים, לפחות כשנה”, הרבה פחד היה נעלם.

חידוד חשוב: שלמות עם גבולות

אנחנו מדברים הרבה על שלמות, ואני רוצה לחדד תמונה חשובה:

יש הבדל בין לשים מסיכות לבין להחליף כובעים.

שלמות זה לא אומר שאני מביא את כל כולי, את כל מי שאני, לכל מקום. אלא שמי שאני מביא - זאת גרסה שלמה.

דוגמה מהשטח: פוליטיקה בישראל

הארץ שלנו מאוד מפולגת ואמוציונאלית. להרבה אנשים במדינה יש דעות נחרצות, ויותר מכך - דעות מנוגדות ממש מכאיבות ויוצרות מתח.

לכן ברוב הארגונים, ברוב הזמן, לא הייתי מעודדת שלמות בנוגע לפוליטיקה מדינית או מפלגתית.

לא מדובר פה בהסתרה חד משמעית, וחלילה לא בשקר. אלא בגבול לשלמות שאני הייתי מייעצת.

למה? כי המטרה היא חיבור

הרי כל מטרת השלמות היא שיהיה לנו נעים להביא יותר ממי שאנחנו ולראות יותר מהאחרים, ולהראות צד כזה.

אבל להראות את הדעות הפוליטיקות המפלגתיות שלי יכול לייצר דווקא ניתוק ומרחק.

אם השלמות גורמת למרחק במקום לחיבור - אז משהו לא עובד נכון.

גבולות בריאים

זה חלק מהתרגיל של “כמה רחוק אתה מוכן ללכת”.

שלמות מלאה בכל הקשר? זה אולי “מעבר ליכולת לדמיין” או פשוט לא נכון למקום העבודה.

שלמות עם גבולות בריאים שמאפשרים חיבור אמיתי? זה “נוח” או “על הקצה אבל יש קריאה”.

כל ארגון, כל קהילה, צריכים למצוא את האיזון הנכון עבורם.

במאמר הבא נבחן: איך אתה מחזיק את היעד שאתה מכוון אליו?