איך להתמודד עם הפחדים שלך?

מתוך הפלייליסט: “מחשבות למנהיגים” (Thoughts for Top Leaders)

 הסרטון המקורי:* 1.4 Facing your fears (Thoughts for top leaders)*

במאמר הקודם זיהינו את הדברים שפוגעים ביושרה שלנו. עכשיו נתמודד עם מה שעומד בדרך לשינוי: הפחדים שלנו.

תחושת אי-פחד

דבר משותף למנהיגות שבמסע השתתפותי עם הארגונים שלהן - זו איזו תחושה של אי-פחד.

כלומר, לא שאין להן פחד. אלא שיש להן הכרה בכך שלא משנה מה יקרה, הן יוכלו להתמודד איתו בדרכים פשוטות.

סיפור מפאבי: כשהמנכ“ל מספר את האמת

יש סיפור מפורסם על המנכ“ל של פאבי, חברת יציקת מתכת צרפתית שהפכה לארגון תיל.

החברה קיבלה משמעותית פחות הזמנות ועמדה מול צורך לפטר כ-25% מהעובדים. מה המנכ“ל עשה?

במקום לעשות מהלך סודי בהנהלה הבכירה או מול מחלקת משאבי אנוש, הוא קרא לכל העובדים וסיפר להם בשקיפות ודאגה את המצב. כמובן שדאגו מאוד.

ואז, אחרי כשעתיים, הציע אחד העובדים: שיורידו לחודש אחד, או אם יהיה צורך שניים, את המשכורת של כולם ב-25%. ככה לא יצטרכו לפטר אף אחד, ובהמשך הם יראו מה קורה.

ככה הם עשו, וזה באמת עזר לחברה להשתקם.

זאת דוגמה למנהל שכל מה שהוא עשה זה לעמוד בכנות מול העובדים שלו - והם הביאו את הפתרון מעצמם.

מנהל שבאמון שאני אוכל להתמודד עם זה.

איך מגיעים למדרגה כזאת?

1. לקבל את הכאב

יש כאב. להכיר בו, לברך אותו, להתחיל לחקור. אולי לפחד יש שיעור ללמד אותנו.

2. לבדוק את סוג הסיכון

אולי הסיכון שהפחד מעלה הוא סיכון לאגו. מנהיגות שבמדרגה הזאת מודות בפשטות על טעויות שלהן.

אם זה סיכון של האגו, האם אני יכולה לשחק איתו?

האם אני יכולה ללמוד להגיד שאני לא יודעת?

או שאני מתנצלת?

שאני מבקשת עזרה?

מה קורה בצד השני?

מעניין שמה שמרגיש למנהיגות כמלא פחד - מתקבל בצד השני כיוצא דופן, פשוט ואמיתי.

כך שלא רק תלמדי להתגבר על הפחד - גם תזכי בהרבה כבוד מאנשים אחרים.

ותתני להם את הרישיון להפסיק להעמיד פני מושלמים ופשוט לצלול למציאות ולמה שנדרש באותו הרגע.

לקבל את הפחד ולהודות בו

כשממש הייתי בתחילת הדרך בבית שיתופי שניהלתי, “בית פיות”, התמודדתי עם מתח מתמיד מול השכנים.

הבית היה מלא מוזיקה, שמחת חיים ואנשים צעירים. השכנים כעסו. ניסיתי כל מיני אסטרטגיות - לדבר איתם, לבקש שיתקשרו אלי אישית כשיש בעיה, להגביל תופים ובאסים. כל הזמן ניסיתי “לשמור על העוגה ולהשאיר אותה שלמה”.

יום אחד שניים מבני הבית השתובבו בקול בחוץ. הפחד שלי גבר עלי - פחדתי שזה יהרוס את כל מה שניסיתי לבנות עם השכנים. צעקתי עליהם.

הם נבהלו. אחת הנשים הצעירות נבהלה במיוחד - נגעתי לה בטראומה אישית שלה. הבהלה שלה והבהלה שלי מהבהלה שלה זימנו אותנו לשיחת בית.

זהו בדיוק מה שלאלו מדבר עליו - הרגע שבו הפחד מוביל אותנו לפעולה שפוגעת, ואז צריך להודות בכך.

בשיחת הבית הצרכים של כולנו נשמעו. לקח זמן.

בתהליך הזה הבנו גם משהו אחר: אין דרך שזה יסתדר בבניין הזה. מצאנו לנו בית אחר, בשכונה יותר מאפשרת (או כך לפחות חשבנו בהתחלה).

מה למדתי מהרגע הזה?

ראשית, לקבל את הכאב ולברך אותו - כמו שלאלו אומר. הפחד שלי היה שם, הכאב שגרמתי היה שם. לא ניסיתי להצדיק או להסביר. פשוט הודיתי.

שנית, הסיכון שהפחד הרים היה סיכון של האגו שלי - פחדתי להיכשל כמאמא בית, פחדתי שאני לא מספיק טובה בתפקיד. וזה גרם לי לפעול בצורה שפגעה.

שלישית, התוצאה היתה מפתיעה - מה שהרגיש לי כמשבר התקבל מהצד השני ככנה ופשוט.

זו בדיוק הנקודה של לאלו: מה שמרגיש כמלא פחד מתקבל בצד השני כאמיתי ואנושי.

במאמר הבא נשאל את עצמנו: כמה רחוק אתה מוכן ללכת?