מעבר לגבולות - לקוחות, ספקים ושקיפות רדיקלית

במאמר הקודם ראינו איך ארגוני תיל מוותרים על כלי השליטה המסורתיים - יעדים, תקציבים מפורטים, תכניות ארוכות טווח. כעת נחקור שאלה מעניינת: מה קורה עם הגבולות של הארגון? איך מתייחסים ללקוחות וספקים כשיש תכלית אמיתית? ומה קורה כשפותחים את הדלת לשקיפות רדיקלית?

לקוחות, ספקים וזרימת מידע

כאשר ארגון מתייחס ברצינות לתכלית שלו, הוא אינו יכול להגביל את דאגתו לגבולות הארגון. הוא באופן טבעי יכלול ספקים ולקוחות בחיפושו למימוש התכלית.

פטגוניה, למשל, תעבוד רק עם ספקי ביגוד בעלי פרקטיקות סביבתיות ללא דופי. RHD תעדיף ספקים השומרים על סטנדרט גבוה של יושרה ביחסיהם עם עובדיהם.

ספקים נבחרים לא רק על בסיס מחיר ואיכות, אלא גם על פי התאמתם לתכלית הארגון.

זה לא רק “נחמד לעשות”. זה הכרחי אם אתה רוצה לממש תכלית באמת. אם התכלית שלך היא לשמור על הסביבה, אתה לא יכול לעבוד עם ספקים שמזהמים. זה פשוט לא עקבי.

הזמנת הלקוחות להצטרף למסע

ארגוני תיל לא מסתפקים בספקים. הם גם מושיטים יד ללקוחות, מזמינים אותם להיות חלק מהתכלית.

ראינו במאמר 1 איך פטגוניה קוראת ללקוחותיה להאריך את מחזור החיים של הבגדים שלהם - על ידי תיקון, שימוש חוזר או מיחזור.

אבל יש דוגמה נוספת מרתקת: ועדת ה”-ism” של RHD.

ב RHD, ארגון המספק שירותי בריאות נפש ושירותים חברתיים. הוועדה שלה לא רק מלמדת את צוות RHD דרכים לזהות ולהתמודד עם צורות גלויות וסמויות של גזענות, סקסיזם או צורות אחרות של אפליה.

היא גם התחילה ללמד את אותם כלים חברתיים לתושבים בבתים ובמקלטים שלה.

למה? כי רק על ידי הזמנת הלקוחות RHD יכולה באמת לממש את התכלית שלה - לעזור לאנשים לחיות חיים של אוטונומיה וכבוד.

אם רק הצוות מבין איך לזהות ולהתמודד עם אפליה, אבל התושבים לא - התכלית לא באמת מתממשת. הלקוחות צריכים להיות חלק מהמסע.

לצאת מאזור הנוחות

לצאת מעבר לגבולות הארגון ולבקש תמיכה מספקים וצרכנים זה לא תמיד נוח.

זה דורש שהארגון יצהיר פומבית ובבירור מה הוא מייצג, במה הוא מאמין, ומה הוא מבקש מהספקים והצרכנים שלו.

לא כל הספקים מקבלים בברכה את הבדיקה הזו. וצרכנים יכולים להידחות מעמדה אקטיביסטית. לא כולם רוצים שחברת הבגדים שלהם תספר להם מה לעשות.

אבל יש משהו אפילו יותר לא נוח: כשתכלית היא העיקר, זה לא עקבי להיות גלויים לגבי התכלית אבל להסתיר כיצד הארגון מממש אותה.

למה אנחנו מסתירים?

לעתים קרובות אנו מסתירים לא רק מסיבות תחרותיות, אלא גם פשוט מפני שאנו חוששים ממבוכה אם נהייה גלויים לגבי דרכי העבודה הפנימיות שלנו לביקורת חיצונית.

מה אם יראו שאנחנו לא מושלמים? מה אם יגלו שטעינו? מה אם יבקרו אותנו?

אך מנקודת מבט של התכלית, יש לנו הרבה להרוויח מלהיות גלויים לגורמים חיצוניים שיכולים לעזור לנו במשוב ומומחיות.

כשאנחנו גלויים, אנשים רוצים לעזור. כשאנחנו מסתירים, אנשים חושדים.

“כרוניקת טביעת הרגל” של פטגוניה - שקיפות רדיקלית

פטגוניה הלכה בדרך של שקיפות רדיקלית עם יוזמה בשם “Footprint Chronicles” (כרוניקת טביעת הרגל) - יוזמה שמטרתה לספק שקיפות מוחלטת לעולם החיצוני על שרשרת האספקה שלה.

קייסי שיהאן, המנכ״ל של פטגוניה באותה תקופה, מסביר את המסע שהחברה עברה והתוצאות הבלתי צפויות:

“לפני כארבע שנים, לקחנו את מה שהיה דו״ח אחריות תאגידית מסורתי והעלינו הכל לאינטרנט. קוראים לזה ‘כרוניקת טביעת הרגל’.”

אבל זה לא היה רק דו“ח. זה היה משהו הרבה יותר רדיקלי:

“לקחנו מצלמות וידאו, מכשירי הקלטה ומצלמות סטילס לתוך המפעלים. אמרנו למפעלים שלנו: אנחנו מתכוונים להראות ללקוחות שלנו איפה הכל מיוצר, איך זה מיוצר, מהם התנאים, מה ההשפעה של הובלה ושימוש במים על טביעת הרגל הכוללת של הפחמן.”

ואז המשפט הכי חשוב:

“כרוניקת טביעת הרגל מדברת על הטוב, הרע והמכוער של כל מה שאנחנו מייצרים.”

לא רק הטוב. גם הרע והמכוער. שקיפות מוחלטת.

ההתנגדות הראשונית

המפעלים בהתחלה, כמו כולנו, היו מהססים ללכת בדרך של שקיפות מוחלטת.

זה הגיוני. מי רוצה שיצלמו את הבעיות שלו ויפרסמו אותן לעולם כולו?

מה שקרה במציאות

אבל מה שקרה היה בלתי צפוי לחלוטין:

“לקוחות, ביולוגים ומומחי יעילות נתנו לנו רעיונות איך לעשות עבודה טובה יותר בייצור ומשלוח ביגוד, מספקים לנו את המידע הזה באימייל. זה הפך לחילופי דברים ממש מרגשים.”

כשפטגוניה הפכה להיות גלוייה, העולם התחיל לעזור.

אנשים לא תקפו. הם תרמו. הציעו רעיונות. שיתפו מומחיות.

שיהאן מסכם:

“זו הייתה פשוט דרך חשיבה חדשה על שקיפות. לפני זה היה ‘אוי, אני לא יכול לדבר על הדברים האלה, אני לא יכול לפתוח את הקימונו על מה שקורה בעסק שלי. מישהו עלול לתקוף אותי ולכעוס.’

אבל התברר שככל שאנו כנים, פתוחים וגלויים יותר לגבי מה שקורה, כך לקוחותינו רוצים יותר להשתתף במאמצינו להיות אזרחים גלובליים טובים יותר.”

זה הפרדוקס של שקיפות: ככל שאתה יותר גלוי, כך אנשים יותר רוצים לעזור לך.

שקיפות מהחיים - ארגון שאני מלווה

בארגון מיוחד שאני מלווה, לכל המפגשים מוזמנים כולם, וכל הפרוטוקולים פתוחים - חוץ מענייני צנעת הפרט. זה לא תמיד קל. יש יותר תשומת לב לכתיבת פרוטוקולים, ולפעמים תגובות מאנשים שלא נכחו במפגש יוצרות אתגרים.

אבל האמון שמרוויחים מהעבודה הזאת הוא מדהים. כולם מבינים למה קורה מה שקורה. כולם מוזמנים למפגש הבא. המניעים ברורים לכולם - מה שכמעט לא מאפשר פינה לשחיתות.

ולא במקרה, אותו ארגון גם משתדל לקנות את האוכל שלו מחקלאים אורגניים מקומיים. לא רק למעננו - אלא מתוך בחירה מודעת להשקיע באדמה ובאלו שמטפחים אותה.

שקיפות, כך מתברר, היא לא רק פרקטיקה פנים-ארגונית. היא דרך חיים.

עתיד של שקיפות רדיקלית

לאלו מאמין שנראה יותר ויותר חברות שבוחרות ברמה רדיקלית של כנות כשהן מתמודדות עם גורמים חיצוניים שיכולים לעזור לתכלית שלהן להתממש.

עם פחות פחדי אגו, יש פחות צורך בליטוש יח״צי, פחות דחף להסתיר כשלונות.

גורמים חיצוניים יכולים לקבל מבט עמוק לתוך הארגון, בכל מיני דרכים:

דרכים מעשיות לשקיפות

• לקוחות יכולים להשתתף בסדנאות כדי להקשיב לתכלית ולתרום לחשיבה
• פגישות כלליות יכולות להיות משודרות בשידור חי באינטרנט - זו פרקטיקה קבועה ב-Zappos.com, למשל
• חברות יכולות לבחור לצלם את תהליכי הייצור המרכזיים שלהן ולפרסם אותם באינטרנט - כמו שפטגוניה עשתה
• פרסום מידע פנימי - HolacracyOne פיתחה תוכנה מסוג אינטראנט בשם Glassfrog שלוכדת את התפקידים והאחריות של אנשים, את מבנה הארגון, פרוטוקולים ומדדים

כשהכל גלוי- Glassfrog

באופן מסורתי, סוג זה של נתונים נחשב רגיש ומוגבל לעובדי הארגון בלבד.

כך HolacracyOne בחרה לשים הכל באינטרנט, גלוי לעולם.

כל אחד מבחוץ יכול:

• להסתכל מי מחזיק באיזו אחריות
• לקרוא את הפרוטוקולים האחרונים של הפגישות
• להציץ במספרים הפנימיים של החברה

למה? כי שקיפות אינה חולשה. היא כוח שמזמין את העולם להצטרף למסע.

במאמר הבא, נחקור את הממד הפנימי . איך מנהלים את מצב הרוח הקולקטיבי? איך התכלית האישית פוגשת את התכלית הארגונית? ונסכם את כל המסע שעברנו ביחד.