מבנים, סטטוס ודאגה לעולם

במאמר הקודם חקרנו פגישות וניהול קונפליקטים - ראינו נהלים פשוטים שעוזרים לשמור על האגו בשליטה ודרכים להתמודד בחן עם מתחים.

היום נסיים את סדרת המאמרים על שלמות בשני נושאים שמחברים בין השלמות הפנימית שלנו לעולם החיצון: הסביבה הפיזית שלנו והדאגה לעולם.

מבנים וסטטוס - הסביבה הפיזית

הכוח של סמלי סטטוס

דמיין את המצב הבא: מונית למנכ“ל של ארגון גדול. ירשת מקודמך משרד מנהלים מרווח מחופה מהגוני שאתה ניגש אליו דרך מעלית פרטית ישירות ממקום החנייה השמור שלך. בינתיים, אחרים עמלים בתאים צפופים.

אלא אם נולדת עם מלאי אינסופי של ענווה, בשלב מסוים היוקרה של התפקיד תהפוך לחלק מהזהות שלך.

כנראה שבאופן לא מודע, תתחיל להצדיק את הבדל הסטטוס על ידי אימוץ המחשבה שאיכשהו מגיע לך המשרד בפינה. ברמה מסוימת, אתה חייב להיות שווה יותר מאחרים. אנשים אולי לא תמיד יאהבו את זה, אבל זה צודק שתקבל את ההחלטות כשצריך.

עכשיו דמיין תרחיש אחר:

משרד הפינה המפואר מעולם לא היה קיים. אתה, המנכ“ל, פשוט עובד בתא שלך, ממש ליד עמיתך.

איך זה היה משנה את החשיבה שלך? את מערכות היחסים שלך? את סגנון המנהיגות שלך?

זה בוודאי היה עוזר לך להישאר צנוע ומחובר ולשמור על האגו בשליטה.

ביטול סמלי סטטוס

ארגוני התיל במחקר זה יש להם מייסדים או מנכ“לים מרשימים - נדרשת מנהיגות נועזת ומלאת השראה כדי לבנות ארגונים שמקדימים את זמנם.

אבל כמעט כולם החליטו במודע לנטוש סמלי סטטוס במשרד ומסביבו.

אין משרדי פינה מפוארים. אין חניות שמורות למנהלים.

דוגמה: RHD

בוב פישמן, מנכ“ל RHD, מספר על התמיהה שזה יוצר אצל מבקרים לראשונה:

“כשאנשים באים לראות את המנכ”ל - אותי - הם מבקשים להגיע ל’סוויטת המנהלים’. המזכירה עונה: ‘באמת, אין סוויטת מנהלים. הוא יושב שם ליד החלון. וכשהוא רוצה חדר פגישות פרטי, הוא נרשם אליו כמו כולם.’

והתרגלתי לניחומים המיותרים של המבקרים: ‘איך אתה מסתדר בלי השקט? הפרטיות? אני אף פעם לא יכול לעבוד ככה!’”

דוגמה: FAVI

ב-FAVI, ז’אן-פרנסואה זובריסט הפך סמלי סטטוס על הראש כדי להעביר מסר כשהתחיל את המהפכה:

אחרי שיפוץ, השירותים הכי יפים במפעל שמורים כעת ללקוחות.

קצת פחות מפוארים, אבל עדיין ראויים למלון ארבעה כוכבים, הם השירותים ברצפת הייצור.

לעומת זאת, השירותים הקרובים למשרדי המהנדסים והצוות המנהלי הם פשוט נקיים ופונקציונליים.

**“אנחנו מעצבים את המבנים שלנו, ואחר כך הם מעצבים אותנו.” **צ’רצ’יל

זה נכון גם לגבי משרדים ומפעלים - הם מעצבים בעדינות את החשיבה וההתנהגות שלנו.

אפשר ללמוד הרבה על ארגון פשוט מהסתכלות על המרחב המשרדי שלו.

יצירת מרחבים שחוגגים חיים

למה שלא נשאף למשרדים שחוגגים חיים - שהם חמים ומלאי מרקמים, חפצים אהובים וספות נוחות?

המרחבים שבהם אנו עובדים יכולים לתת לנו עזרה קטנה בהבאת יותר מעצמנו למשרד.

דוגמאות מעשיות

ב-Sounds True: התקינו מטבח עם כיריים שבו עמיתים יכולים לבשל ולחלוק ארוחה בצהריים.

מאז שחר ההיסטוריה, אנחנו מעוררים קהילה על ידי בישול ואכילה ביחד.

בורצורג: האחיות מעודדות לקשט את משרדי הקהילה הקטנים שלהן כדי להפוך אותם לשלהן.

ב-RHD: יחידות לעתים קרובות מקשטות באהבה את המעונות והמקלטים שמשמשים הן כמשרדים והן כבתים לאנשים ש-RHD מקבלת.

שוב, אין הנחיות תאגידיות, אין מיתוג משותף.

ESBZ (בית הספר בברלין): בעזרת הורים ותלמידים, שינו את המבנה הטרום-מוכן המתפורר שירשו מהתקופה הקומוניסטית.

הכיתות מלאות בצמחים, יש ספסלים ליד החלונות, כריות בפינות, ושטיחים על הרצפה.

פאבי: מפעילים קישטו את רצפת הייצור בפוסטרים, צמחים ואקווריומים. כל צוות בחר צבע וצבע מחדש את המכונות באזור שלו כדי שירגיש כמו בית.

פאבי עדיין מפעל רועש ושמנוני, אבל כזה שאנשים השקיעו בו חלק מהזהות שלהם.

סאן הידרוליק: הבדיחה היא שהאדם היחיד עם תואר תפקיד מודפס על כרטיס הביקור שלו הוא “מנהל הצמחים” - העובד במשרה מלאה שמטפל בצמחים.

יצירת מרחבים קהילתיים - חוויה אישית

אני לא מומחית לפנג שווי, והעיניים שלי לאסתטיקה ממוצעות בהחלט. אבל אני רגישה מאוד למרחבים קהילתיים - איך הם מרגישים, איך הם מזמינים השתתפות, איך הם משתנים ומתפתחים עם האנשים שבהם.

באחת הקהילות שניהלתי עיצבנו בית שיתופי בצורה מפעימה:

• קיר לציורים - רק אימג’ים, ללא כתיבה, שבו דרי הבית והמבקרים הוסיפו את הביטוי החזותי שלהם
• שולחן הקשרים - מעגלים משתלבים של שמות קהילות ויוזמות שקשורות זו לזו, מכוסה בפלסטיק שקוף שאפשר לשנות ולהזיז - תרשים חי ומודולרי
• לוח חודשי מצויר - הימים קבועים, מעליהם פלסטיק שקוף שמאפשר להוסיף אירועים בטוש מחיק

המרחב עוצב, נבנה ושונה תכופות על ידי הקהילה - מה שעשה את הבית תוסס ומעורר השראה לכל דייר.

גם במרחבים זמניים - כמו סמינר של חמישה ימים - העיצוב חשוב:

• מסגור  (לו״ז פלואידי) מעוצב לכל הימים תלויה בחדר
• Centerpiece עם חפצים נעימים לעין - חלקם מהטבע, חלקם קשורים לחומר
• עקרונות ומשפטי השראה שהצוות מדביק מראש
• והמשתתפים מוסיפים למרחב - ליקוטים, פוסט-איטים, בריסטולים עם שאלות ותהיות, QR רלוונטיים

ככה המרחב הופך לחי - משקף את התהליך, את המחשבות, את הקשרים שנוצרים. הקירות מספרים את הסיפור של מה שקורה פה.

דאגות סביבתיות וחברתיות

החיבור בין שלמות פנימית לדאגה לעולם

לטבע יש את היכולת לעורר שלמות בתוכנו. זה עובד גם בכיוון השני:

כשאנחנו מרגישים שלמים בתוך עצמנו, אנחנו לא יכולים שלא להרגיש תחושת חיבור לכל מה שמקיף אותנו.

הנזק שאנחנו עושים לסביבה הופך ליותר מדאגה אינטלקטואלית - אנחנו מרגישים את הכאב והצער של סבל הטבע בתוך עצמנו.

אותו דבר נכון לגבי דאגות חברתיות: כשאנחנו באים ממקום של שלמות, אנחנו מרגישים מחויבים לעשות את חלקנו כדי לרפא את מערכת היחסים השבורה שלנו עם החיים בכל צורותיהם.

המסע, לא היעד

הארגונים במחקר זה עדיין לא הגיעו לתכלית הסופית של אפס פסולת, אפס רעילות, ואפס השפעה על מערכות אקולוגיות.

אבל רבים מהם נקטו צעדים משמעותיים בכיוון הזה.

גישה שונה: מה נכון לעשות?

זה לא כל כך במה שהם עושים, אלא באיך שהם עושים זאת, שלארגוני תיל יש גישה שונה להתמודדות עם ההשפעה הסביבתית והחברתית שלהם.

הם מסתכלים על העניין מזווית אחרת:

במקום לשאול את השאלה “כמה זה יעלה?”

הם מתחילים עם השאלה העמוקה יותר, האישית יותר: “מה הדבר הנכון לעשות?”

רק אחר כך באה השאלה: “איך אנחנו יכולים לעשות את זה בדרכים מקובלות מבחינה כלכלית?”

כשהיקום משתף פעולה

מסורות תבונתיות רבות מאשרות שכאשר אנו פועלים מתוך יושרה עמוקה ומתיישרים עם מה שאנו מרגישים שאנו נקראים לעשות, היקום משתף פעולה כדי לתמוך בנו.

לפעול מתוך שלמות דורש יותר מקבלת החלטות רציונלית בלבד. עלינו ללמוד לשלב את כוח המוח הרציונלי עם חכמת האינטואיציה והיושרה - ולהעז לקחת את הקפיצה.

מעבר למדידה: יושרה ושלמות

אנחנו זקוקים למערכות חשבונאות שעוקבות לא רק אחרי רווח אלא גם אחרי ההשפעה של חברה על אנשים וכדור הארץ.  אחרת- איך מנהלים יכולים  לעשות איזון בין האלמנטים האלה?

מנקודת מבט התפתחותית-תיל, לא הכל צריך להיות מכומת כדי להבחין בדרך הפעולה הנכונה.

כמובן, יש תובנות בעלות ערך שניתן להפיק ממדידת האופן שבו פעולות של חברה משפיעות על הסביבה והחברה.

אבל החלוצים האלה נראים מאמינים שיותר ממערכות חשבונאות מתקדמות, אנחנו זקוקים ליושרה ושלמות כדי להתעלות מעל עליונות הרווחים ולרפא את מערכת היחסים שלנו עם העולם.

כשכולם יכולים להוביל שינוי

יש הבדל שני באופן שבו ארגוני תיל מתייחסים לנהלים סביבתיים וחברתיים, שנובע מניהול עצמי.

הבעיה בארגונים מסורתיים

כעובדים, יתכן שיש לנו דאגות אמיתיות לגבי הסביבה והקהילות שבהן אנו עובדים. אבל בארגונים מסורתיים, הדאגות שלנו לעתים רחוקות מתורגמות לפעולות תאגידיות.

למה?

• לעתים קרובות מדי אנחנו מצנזרים את עצמנו
• לעתים קרובות מדי אנחנו נכשלים במאבק על הדאגות שלנו
• אנחנו מפחדים שנתויג כחולמים, פעילים, או מחרחרי ריב

מסיבה זו, יוזמות סביבתיות וחברתיות לעתים רחוקות בוקעות מתוך הארגון - הן כמעט תמיד באות בפקודה מלמעלה למטה.

כשמרגיש לא בטוח לדבר את האמת שלנו:

• אנחנו משתיקים את הקול הפנימי שלנו
• אנחנו מאבדים יושרה אישית
• אנחנו נכשלים בהנעת שינויים שהעולם זועק להם

הפתרון בארגוני תיל

בארגוני תיל, הכוח הוא מבוזר.

לכן, יוזמות סביבתיות וחברתיות יכולות להיות מותנעות על ידי אנשים נלהבים המתאחדים מכל מקום בארגון.

מה למדנו על שלמות?

בסדרת המאמרים על שלמות ראינו מסע שלם:

1. הזמנת האנושיות לעבודה - כלבים, ילדים, והאפשרות להיות עצמנו
2. יצירת סביבות בטוחות - כללי יסוד ונהלים שמטפחים דיון על ערכים
3. תהליכי תמיכה וצמיחה - פיקוח צוות, אימון עמיתים, ליווי אישי, מרחבים רפלקטיביים
4. שקט וסיפורים - דרכים עמוקות ליצירת קשרים אנושיים
5. פגישות וקונפליקטים - נהלים לשמירה על האגו בשליטה והתמודדות עם מתחים
6. מבנים, סטטוס ודאגה לעולם - הסביבה הפיזית והחיבור לעולם הרחב

המסר המרכזי:

שלמות היא לא רק רעיון יפה - היא פרקטיקות יומיומיות שיוצרות מקומות עבודה שבהם אנשים יכולים להיות עצמם באמת.

וכששלמות פנימית פוגשת שלמות ארגונית - אנחנו לא יכולים שלא לדאוג גם לעולם שמסביבנו.

בסדרת המאמרים הבאים נתעמק בשאיפה לשלמות מתוך העדשה של משאבי אנוש.

במאמר הראשון נצלול אל ההתמודדות עם גיוס, חניכה והכשרה של עובדים חדשים