המסגרת התיאורטית: ארבעת הרבעים, רמות וקווים

ב-12 הסדרות הקודמות סיימנו את המסע דרך כל פרקי הספר של פרדריק לאלו - מהתנאים להופעת תיל, דרך שלושת פריצות הדרך המרכזיות (ניהול עצמי, שלמות, ותכלית אבולוציונית), ועד לחזון של ארגוני תיל בחברת תיל. דיברנו על איך ארגונים אלה עובדים בפועל, מה יוצר את התרבות הייחודית שלהם, ואיך הם עשויים לשנות את העתיד.

כעת, לפני שנסיים, הגיע הזמן לצעד אחורה ולהבין את המסגרת התיאורטית שעליה מושתת כל המחקר הזה. זהו תקציר מאחרית הדבר שכתב קן ווילבר - תאורטיקן ופילוסוף הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית - לספר של לאלו.

אחרית דבר למהדורה הראשונה - מאת קן ווילבר

ספרו של פרדריק לאלו הוא ספר חשוב מאוד, עם משמעויות עמוקות במובנים רבים - הן בזכות המחקר החלוצי, התובנות, ההנחיות וההצעות שהוא מציע, והן בזכות השאלות והנושאים החשובים לא פחות שהוא מעלה.“זהו, ללא ספק, חוד החנית של סוג העבודה שאנו רואים יותר ויותר בימינו: זו העוסקת בשינויים העמוקים במיוחד בתודעה, בתרבות ובמערכות החברתיות שאנו רואים מופיעות, במספרים גדלים והולכים, בנקודה זו באבולוציה האנושית (ואכן, הקוסמית).

אבל יש הבדל מרכזי, עמוק: מחקרי התפתחות ממשיכים להצביע, בוודאות הולכת וגוברת, על כך שמה שבדרך כלל נחשב כטרנספורמציה גדולה אחת בתודעה ובתרבות בארבעה או חמישה העשורים האחרונים מכיל למעשה שתי טרנספורמציות עיקריות, שהופיעו בזו אחר זו - השלב הפלורליסטי והשלב האינטגרלי.

שני גלים של “פרדיגמה חדשה”

הגל הראשון: הפוסטמודרניזם

השלב הפלורליסטי החל להופיע בשנות ה-60 וסימן את תחילת הפוסטמודרניזם. זה היה שלב התפתחותי חדש ומכיל - צורת חשיבה שהייתה מורכבת יותר, מתוחכמת יותר, מכילה יותר, וכללה יותר נקודות מבט מאשר מבנה החשיבה הרציונלי של העידן המודרני.

שלב זה הניע את הגל הראשון של ספרים שטענו כי “יש פרדיגמה חדשה גדולה וטרנספורמציה תודעתית משמעותית” שמתרחשת כעת. ספרים אלה, שהחלו להופיע בשנות ה-70 וה-80, בדרך כלל כללו תרשים בולט עם שתי עמודות:

הפרדיגמה הישנה: “אנליטית-מפרידה”, “ניוטונית-קרטזיאנית”, “אבסטרקטית-אינטלקטואלית”, “מפוצלת”, “גברית” - והייתה אשמה בכל הבעיות של האנושות.

הפרדיגמה החדשה: “אורגנית”, “הוליסטית”, “מערכתית”, “מכילה”, “נשית” - ומבטיחה גאולה רדיקלית וחופש כמעט מכל תחלואי האנושות.

מי יכול להאשים את הכותבים הללו על שנסחפו? הם הניחו שכל העולם היה בדרכו לשלב הפלורליסטי הזה, במקום לראות שאותו שלב היה פשוט הטרנספורמציה הרביעית או החמישית בהיסטוריה האנושית - ושהוא יתפוס את מקומו לצד האחרים, ולא יחליף אותם לגמרי.

הגל השני: ההתפתחות האינטגרלית

אך חוקרי התפתחות החלו להבחין במשהו מדהים: מבין אלה שהתפתחו לשלב הפוסטמודרני/פלורליסטי, אחוז קטן (שניים או שלושה אחוזים) החלו להראות מאפיינים שהיו חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית.

קלייר גרייבס כינה את הופעתו של השלב החדש הזה “קפיצה מונומנטלית במשמעות”, ואברהם מאסלו התייחס אליו כהופעתם של “ערכי הוויה”. בעוד שכל השלבים הקודמים (קסם, מיתוס, רציונליות, ופלורליזם) פעלו מתוך תחושה של חוסר, מחסור וחסר - הרמה החדשה הזו פעלה מתוך תחושה של שפע רדיקלי, כאילו היא גדושה בטוב, אמת ויופי.

והיה עוד משהו יוצא דופן: בעוד שכל השלבים הקודמים הרגישו שהאמת והערכים שלהם היו היחידים האמיתיים - השלב האינטגרלי החדש הזה איכשהו חש באינטואיציה שכל מבני הערכים הקודמים היו אמיתיים וחשובים בדרכם שלהם. כולם היו “אמיתיים אך חלקיים”.

זו הייתה ההופעה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, של רמת תודעה אנושית באמת מכילה ולא-בשוליים. וזה, אכן, ישנה הכל.

לאט, אבל במהירות הולכת וגדלה, החל להופיע גל שני של ספרי “פרדיגמה חדשה”. גל זה היה בעל מרכיב פסיכולוגי מתוחכם הרבה יותר:

• לפחות ארבעה או חמישה שלבי התפתחות (לא רק שניים - “ישן” ו“חדש”)
• קווי התפתחות מרובים - אינטליגנציות שונות שנעות דרך אותן רמות (קוגניטיבית, רגשית, מוסרית, רוחנית)
• אינטגרציה של מדע ורוחניות - לא צמצום אחד לאחר, אלא שניהם כתחומים בעלי חשיבות

ספרו של פרדריק לאלו שייך בבירור לגל השני הזה.

ארבעת הרבעים: מפה מקיפה של המציאות

אחד המרכיבים המרכזיים בתיאוריה האינטגרלית שלי הוא מודל ארבעת הרבעים. זו מפה שמראה שכל תופעה - כולל ארגונים - יכולה להיבחן דרך ארבע נקודות מבט בסיסיות:

הרבע הפנימי-אישי (“אני”)

זה מרחב הסובייקטיבי - כל המחשבות, רגשות, תחושות, רעיונות, חזיונות וחוויות שיש לך כאשר אתה מתבונן פנימה. זו תודעתך האישית.

בארגונים: השקפת העולם האישית, הערכים, המוטיבציות, המודעות של כל אדם.

הרבע הפנימי-קולקטיבי (“אנחנו”)

זה המרחב הבין-סובייקטיבי - הערכים המשותפים, הנורמות, האתיקה וההבנות שיש לכל קבוצה. זו התרבות שלכם.

בארגונים: התרבות הארגונית, הערכים המשותפים, הנורמות הבלתי כתובות, “איך אנחנו עושים דברים כאן”.

הרבע החיצוני-אישי (“זה”)

זה המרחב האובייקטיבי - כל העובדות והנתונים המדעיים על האורגניזם שלך ועל ההתנהגויות שלך. מה שאפשר לראות, למדוד, לצפות מבחוץ.

בארגונים: התנהגויות פרטניות נצפות, מיומנויות, ביצועים מדידים.

הרבע החיצוני-קולקטיבי (“אלה”)

זה המרחב האינטר-אובייקטיבי - כל המערכות, התהליכים, הכללים, היחסים החיצוניים, המבנים החברתיים והטכנולוגיים. זו המערכת.

בארגונים: המבנה הארגוני, התהליכים, הנהלים, הטכנולוגיה, שרשרת האספקה, המערכות.

למה זה חשוב?

כפי שלאלו מנסח זאת יפה: “מודל ארבעת הרבעים מראה עד כמה עמוק קשורים השקפות עולם, תרבות, התנהגויות ומערכות. שינוי בממד אחד יתפשט לכל האחרים.”

תיאוריות ארגוניות מסורתיות (מיתיות ומודרניות) התמקדו בעיקר בעובדות “קשות” חיצוניות - שני הרבעים הימניים. הפוסטמודרניזם הכניס את הפנימיות של השקפות עולם ותרבות - שני הרבעים השמאליים. אך לעתים קרובות הוא הלך רחוק מדי וטען שרק התרבות חשובה.

רק ארגונים אינטגרליים כוללים במודע ובכוונה את כל ארבעת הרבעים. הם מבינים שכדי לשנות באמת ארגון, צריך לעבוד על כל הממדים בו-זמנית.

רמות וקווים: מפת ההתפתחות האנושית

מהן רמות התפתחות?

האנושות מתפתחת בשלבים. הידע שלנו על שלבי ההתפתחות האנושית כעת חזק ביותר. חוקרים רבים גילו התכנסות חזקה סביב מודל בסיסי:

1. קסם/שבטי (אדום)
2. מיתי/מסורתי (ענבר)
3. רציונלי/מודרני (כתום)
4. פלורליסטי/פוסטמודרני (ירוק)
5. אינטגרלי/מערכתי (תיל)

כל שלב מהווה צורת חשיבה מורכבת יותר מקודמו. זה לא אומר ש“טוב יותר” במובן מוסרי פשוט, אלא שהוא יכול לראות יותר, להכיל יותר נקודות מבט, להבין מערכות מורכבות יותר.

מהם קווי התפתחות?

אבל יש משהו קריטי להבין: אין רק קו אחד של התפתחות. יש קווים מרובים - מה שהוארד גרדנר כינה “אינטליגנציות מרובות”:

• אינטליגנציה קוגניטיבית (איך אתה חושב)
• אינטליגנציה רגשית (איך אתה מרגיש ומתייחס לרגשות)
• אינטליגנציה מוסרית (איך אתה שופט נכון ולא נכון)
• אינטליגנציה רוחנית (איך אתה מתייחס למשמעות ולטרנסצנדנטיות)
• ועוד…

וכל קו מתפתח דרך אותן רמות בסיסיות. אז אפשר להיות ברמה כתומה קוגניטיבית (חשיבה רציונלית, מדעית) אבל ברמה אדומה מוסרית (מוסר אגוצנטרי). או להיפך.

זו הסיבה שלדבר על רמות בלי קווים זה מסוכן. אדם הוא לא “באמבר” או “בתיל” - הוא מורכב ממפת התפתחות שבה קווים שונים נמצאים ברמות שונות.

היררכיות שליטה מול היררכיות מימוש

זו אולי אחת ההבחנות החשובות והמושכלות פחות בכל התיאוריה.

מהן היררכיות מימוש?

כל ההתפתחות בטבע מתרחשת בהיררכיות מימוש. זה לא משהו רע - זה פשוט איך הדברים צומחים:

• אטומים ← מולקולות ← תאים ← רקמות ← איברים ← אורגניזמים
• אותיות ← מילים ← משפטים ← פסקאות ← פרקים ← ספרים
• תחושות ← רגשות ← מושגים ← כללים ← מערכות ← חוכמה

כל שלב כולל ומתעלה על הקודם. תא כולל מולקולות אבל הוא יותר מסכום המולקולות. הוא הוספה חדשה, תכונה מתעלה.

זו היררכיה טבעית של צמיחה והתפתחות - היררכיית מימוש.

מהן היררכיות שליטה?

אלה היררכיות שבהן מישהו בראש השרשרת שולט, מכתיב, כופה על אלה מתחת. זו ההיררכיה של בוס-כפיף, של כוח-שליטה, של “אני בראש ואתה תציית”.

הפוסטמודרניזם טעה בטעות חמורה: הוא זרק את שתי ההיררכיות האלה יחד. הוא ראה שהיררכיות שליטה רעות (וזה נכון!) והסיק שכל ההיררכיות רעות. זו טעות קטלנית.

כשאתה זורק את היררכיות המימוש, אתה זורק את כל האפשרות לצמיחה, התפתחות, ולמידה. אתה מחטיא את העובדה שהתפתחות עצמה היא היררכית.

ארגוני תיל: היררכיות מימוש בלי היררכיות שליטה

זה אחד הממצאים המדהימים של עבודתו של לאלו: ארגוני תיל מראים שאפשר לשגשג עם היררכיות מימוש כשמסירים את היררכיות השליטה.

כפי שעבודותיו של אליוט ז’אק הוכיחו אמפירית, ברוב הארגונים המסורתיים:

• רמות נמוכות בהיררכיה עובדות ברצפת הייצור
• רמות ביניים עובדות בניהול ביניים
• רמות עליונות עובדות בניהול בכיר

מה שארגוני תיל עושים הוא להעביר את כל ההיררכיה לתוך צוותים של 10-15 אנשים. כל אדם, בכל צוות, יכול לקבל כמעט כל החלטה לחברה - כל עוד הוא מתייעץ עם מי שיושפע.

זה הופך כל צוות, וכל אדם בצוות, להרבה יותר אינטגרלי - הם יכולים לפעול בכל רמה בהיררכיית המימוש שהם מסוגלים לה.

חברה של 500 אנשים הופכת לחברה עם 500 מנכ“לים פוטנציאליים - כל אחד יכול לקבל החלטה פורצת דרך וליישם אותה. זה ניהול עצמי אמיתי, וזו אחת הסיבות המרכזיות להצלחה המדהימה של כל כך הרבה מהארגונים האלה.

מה קורה לניהול הביניים ורוב הניהול הבכיר? ברוב המקרים, הוא פשוט לא קיים. ההיררכיות הועברו למקום אחר - לתוך כל אדם ואדם.

חזרה לספר

במונחים של תחכום AQAL (כל-רבע, כל-רמה), פשוט אין דבר דומה לספר הזה. זו מסכת מרשימה של מחקר חלוצי.

כפי שלאלו הוא הראשון להודות, איננו יודעים אם כל המאפיינים, התהליכים והפרקטיקות שהוא מתאר אכן יתארו את הצורה הסופית שארגוני תיל יקבלו. אך מחקר זה ראוי להילקח ברצינות על ידי כל חוקר ארגונים - אינטגרלי או קונבנציונלי.

מי ייתן ויעזור לקוראים רבים לשאוב השראה ליצירת עסקים, בתי ספר, בתי חולים, או ארגונים ללא מטרות רווח בהשראת הגל החדש המתהווה הזה של תודעה שמתחיל לשנות את העולם.

קן ווילבר דנוור, קולורדו

שני הנספחים הבאים

המסגרת התיאורטית של ווילבר מספקת את הבסיס להבנת ארגוני תיל. אבל נשארו לנו עוד שני נספחים חשובים:

הנספח הבא: תודעה טרנסצנדנטית ותודעת אחדות נצלול לעומק של התודעה עצמה - מה שמעבר לשלבים ההתפתחותיים, מה הגבולות של גישה התפתחותית, ואיך נראית תודעה שחורגת מהמודל כולו. זה המאמר שאני ממליצה עליו בחום - אף לוהט.

הנספח האחרון: המבנים של ארגוני תיל סקירה מפורטת של המבנים והפרקטיקות הקונקרטיות שארגוני תיל משתמשים בהן - מדריך מעשי למי שרוצה ליישם.