המסע הפנימי לתיל אבולוציוני - מהפחד אל השלמות חלק א: אילוף האגו והתגלות החיים

במאמרים הקודמים הכרנו את ההיסטוריה של הארגונים - איך התפתחו מלהקות זאבים אדומות דרך צבאות ענבריים ומכונות כתומות ועד משפחות ירוקות. הבנו את המורכבות של מעברים בין שלבים, ולמדנו שאי אפשר פשוט “לדלג” או “לבחור” שלב חדש.

עכשיו הגיע הזמן לצלול למסע הפנימי שמאפשר את המעבר הכי משמעותי - המעבר לתיל אבולוציוני.

“פריצות הדרך המרגשות ביותר של המאה העשרים ואחת לא יתרחשו בגלל טכנולוגיה, אלא בגלל תפיסה מתרחבת של המשמעות להיות אנושי.” - ג’ון נייסביט

השלב הזה - תיל (סוג של תורכיז-תכלת) - הוא השלב הבא בהתפתחות האנושית. הוא מקביל לרמת “מימוש עצמי” בהיררכיית הצרכים של מאסלו. הוא נקרא “תיל” (Teal) לפי מערכת הצבעים של התיאוריה האינטגרלית, ו“אבולוציוני” כי הוא רואה את הארגון כאורגניזם חי המתפתח באופן טבעי.

אבל המעבר לתיל הוא לא רק עניין של שיטות עבודה חדשות או מבנים ארגוניים אחרים. זה מסע פנימי שלם שמתחיל כשאנחנו מבינים שהדרך שבה חיינו עד כה - מתוך פחד ורצון לשלוט - כבר לא עובדת.

חלק א של המאמר יעסוק במסע הפנימי לתיל - המעבר הגדול ממדרגה ראשונה לשנייה, אילוף הפחדים של האגו, פיתוח נכונות פנימית, הבנת החיים כמסע התגלות, בנייה על חוזקות והתמודדות מלאת חן עם מכשולים.

חלק ב יתמקד בשלמות ותבונה חדשה - פיתוח תבונה מעבר לרציונליות, השאיפה לשלמות ברמה האישית, שלמות ביחס לאחרים ועם הטבע, ומה כל זה אומר על ארגוני תיל.

המעבר הגדול - ממדרגה ראשונה למדרגה שנייה

פסיכולוגים כמו אברהם מאסלו וקלייר גרייבס זיהו שהמעבר לתיל הוא רגע משמעותי במיוחד במסע האנושי. עד כדי כך שגרייבס ואחרים בעקבותיו השתמשו במונח “תודעה במדרגה ראשונה” (first-tier) לכל השלבים עד ירוק, והמונח “תודעה במדרגה שנייה” (second-tier) לשלבים המתחילים עם תיל.

מה המיוחד במדרגה הראשונה?

כל השלבים עד ירוק - מאדום ועד ירוק - נחשבים “תודעה במדרגה ראשונה”. מה שמאפיין אותם? כל שלב בטוח שהשקפת העולם שלו היא היחידה הנכונה, ושכל השאר טועים באופן מסוכן.

• אדום חושב שהירוקים “חלשים” ו“נאיביים”
• ענבר חושב שהכתומים “חוטאים” ו“מתירנים”
• כתום חושב שהירוקים “לא אפקטיביים” ו“מפסידי זמן”
• ירוק חושב שהכתומים “קפיטליסטים רעים” ו“חסרי לב”

המעבר למדרגה שנייה:

בתיל, בפעם הראשונה, בני אדם יכולים לקבל שיש התפתחות בתודעה. שיש מומנטום בהתפתחות לקראת דרכים מורכבות יותר ויותר מעודנות להתמודדות עם העולם. זו הבנה שכל שלב היה הכרחי, שכל שלב תרם משהו חשוב, ושאנחנו יכולים להעריך את הערך של כל שלב מבלי להיות כלואים בפרספקטיבה שלו.

זו תודעה במדרגה שנייה - יכולת לראות את המסע ההתפתחותי עצמו.

אילוף הפחדים של האגו

כל שינוי אמיתי מתרחש כשאנחנו מצליחים להגיע לנקודת תצפית גבוהה יותר שבה אנחנו רואים את העולם בפרספקטיבה רחבה יותר. כמו דג שיכול לראות מים בפעם הראשונה כשהוא קופץ מעל פני השטח, השגת פרספקטיבה חדשה דורשת שנתנתק ממשהו שהיינו קודם שקועים בו.

המעבר לתיל מתחיל כשאנחנו לומדים להשתחרר מהאגו שלנו. לא להילחם בו או להכחיד אותו, אלא פשוט להתבונן בו ממבחוץ. פתאום אנחנו יכולים לראות איך הפחדים, השאיפות והרצונות של האגו לעיתים קרובות מנהלים את חיינו.

דוגמה מהחיים

נניח שאת בפגישה ומישהו מבקר את הרעיון שלך. בתגובה מהאגו, את תיכנסי למצב של הגנה או תקפה - “הוא לא מבין”, “הוא מנסה לפגוע בי”, “אני חייבת להוכיח שאני צודקת”.

בתיל, יש רגע קטן של הפסקה. רגע שבו את יכולה להבחין: “אה, האגו שלי מפחד עכשיו. הוא חושב שאני מותקפת ורוצה להגן עלי.” ברגע שאת רואה את זה ממרחק, יש לך בחירה. את יכולה לבחור לא להגיב מהפחד הזה.

על ידי הסתכלות על האגו שלנו ממרחק, אנחנו פתאום יכולים לראות איך הפחדים, השאיפות והרצונות שלו לעיתים קרובות מנהלים את חיינו. אנחנו יכולים ללמוד למזער את הצורך שלנו בשליטה, להיראות טוב, להתאים. אנחנו כבר לא מאוחדים עם האגו, ואנחנו לא נותנים לפחדים שלו לשלוט בחיינו באופן רפלקסיבי. בתהליך, אנחנו מפנים מקום להקשיב לחוכמה של חלקים אחרים, עמוקים יותר של עצמנו.

מה מחליף את הפחד? יכולת לבטוח בשפע החיים.

מפחד ושליטה לאמון ושחרור

כל מסורות התבונה מציבות את האמת העמוקה שיש שתי דרכים יסודיות לחיות את החיים: מפחד ומחסור או מאמון ושפע.

בתיל אבולוציוני, אנחנו חוצים את התהום ולומדים להפחית את הצורך שלנו לשלוט באנשים ובאירועים. במקום לתכנן כל פרט, להתכונן לכל תרחיש רע שיכול לקרות, ולנסות לשלוט בתוצאות, אנחנו מתחילים להאמין שגם אם משהו בלתי צפוי קורה או אם אנחנו עושים טעויות, דברים יסתדרו בסופו של דבר. וכשהם לא, החיים נתנו לנו הזדמנות ללמוד ולצמוח.

נכונות פנימית כמצפן

בתיל, אנחנו עוברים ממדדים חיצוניים לפנימיים בקבלת ההחלטות שלנו. במקום לשאול “מה יחשבו עלי?”, “מה זה יעשה לקריירה שלי?”, או “איך זה יתבטא בתמצית השנתית?”, אנחנו מתחילים לשאול שאלות אחרות:

• האם החלטה זו נראית נכונה?
• האם אני נאמנה לעצמי?
• האם זה בהתאמה עם מי שאני חשה שאני נקראת להיות?
• האם אני תורמת לעולם?

עם פחות פחדי אגו, אנחנו מסוגלים לקבל החלטות שעשויות להיראות מסוכנות, שבהן לא שקלנו את כל התוצאות האפשריות, אבל שמהדהדות עם שכנועים פנימיים עמוקים. אנחנו מפתחים רגישות למצבים שלא מרגישים לגמרי נכון, מצבים שדורשים מאיתנו להתבטא ולפעול, אפילו מול התנגדות או עם סיכויי הצלחה שנראים נמוכים, מתוך תחושת יושרה ואותנטיות.

הכרה, הצלחה, עושר והשתייכות נתפסים כחוויות מהנות, אך גם כמלכודות מפתות לאגו. לעומת זאת, אנו שואפים לחיים מלאים, והתוצאה עשויה להיות הכרה, הצלחה, עושר ואהבה.

החיים כמסע של התגלות

בתיל, המסע שלנו לקראת נכונות פנימית מעורר חיפוש נפשי לגבי מי אנחנו ומה עשויה להיות מטרתנו בחיים. התכלית הסופית בחיים אינה להיות מצליחים או אהובים, אלא להפוך לביטוי האמיתי ביותר של עצמנו, לחיות לתוך עצמיות אותנטית, לכבד את המתנות והייעודים המולדים שלנו, ולהיות לשירות האנושות והעולם שלנו.

במקום להציב מטרות לחיינו ולהכתיב לאיזה כיוון הם צריכים לפנות, אנחנו לומדים לשחרר ולהקשיב לחיים שרוצים להתגלות דרכנו. החיים נתפסים כמסע של התגלות אישית וקולקטיבית לקראת טבענו האמיתי.

אנשים רבים שעוברים לשלב זה מאמצים פרקטיקות כמו מדיטציה, התמקדות, אומנויות לחימה, יוגה, או פשוט הליכה בטבע כדי למצוא מקום שקט שמאפשר לקול הפנימי של הנשמה לדבר את האמת וההכוונה שלה. עם האגו שלהם בשליטה, הם לא פוחדים מכישלון כמו מלא לנסות.

בנייה על חוזקות

כשאנחנו רואים את חיינו כמסע של התגלות לקראת טבענו האמיתי, אנחנו יכולים להסתכל ברכות ובריאליות יותר על המגבלות שלנו ולהיות בשלום עם מה שאנחנו רואים. החיים לא מבקשים מאיתנו להפוך למשהו שלא כבר נזרע בתוכנו.

אנחנו גם נוטים להתמקד פחות במה שלא בסדר או חסר באנשים ובמצבים סביבנו ומעבירים את תשומת לבנו במקום זאת למה שיש, ליופי ולפוטנציאל. אנחנו מחליפים שיפוט בחמלה והערכה.

כבני אדם, אנחנו לא בעיות שמחכות לפתרון, אלא פוטנציאל המחכה להתגלות.

התמודדות מלאת חן עם מכשולים

כשהחיים נתפסים כמסע של גילוי, אז אנחנו לומדים להתמודד בצורה מלאת חן יותר עם הנסיגות, הטעויות ומחסומי הדרכים בחיינו. אנחנו יכולים להתחיל לתפוס את התובנה הרוחנית שאין טעויות, פשוט חוויות שמצביעות לנו על אמת עמוקה יותר לגבי עצמנו והעולם.

בתיל, מכשולים נתפסים כדרך של החיים ללמד אותנו על עצמנו ועל העולם. אנחנו מוכנים לשחרר כעס, בושה והאשמה, שהם מגנים שימושיים לאגו אבל מורים גרועים לנשמה.

כעת, אנחנו נוטים לעשות התאמות קטנות תכופות, בעוד שאנחנו לומדים וצומחים מבעיות שתקלים בהן לאורך הדרך. בשלבים הקודמים, שינוי ברמה האישית הרגיש מאיים; החל מתיל, יש לעתים קרובות מתח מהנה במסע של צמיחה אישית.

כמו שדניס בייק אמר: “בענווה מתאימה, אנחנו מקבלים את חוסר היכולת שלנו לשלוט בעולם. אנחנו מקבלים שהפסד הוא חלק מהחיים. איננו פוחדים ממכשולים או סבל. מתוכם באה למידה חדשה, צמיחה חדשה, תקווה חדשה, וחיים חדשים.”

איך זה נוגע אלי אישית

כפעילה חברתית מנעוריי, הרצון להיטיב מתערבב עם האגו בצורה שהייתי צריכה מידה של בגרות כדי להיות בכלל מודעת אליה. אני זוכרת שפעם נבחרתי להיות בועד של תנועה שהייתי חברה בה שנים. והיה רגע שאמרתי במפגש של כל חברי התנועה למישהו: “אתה תקשיב לי, אני חברת ועד” כשאמרתי את זה הרגשתי נורא וראיתי את החלפת המבטים בין אנשים שהערכתי וממש התפדחתי מעצמי. או אני זוכרת איך היה לי חשוב במחאה החברתית להיות אהובה ולנסות להתחבר עם כל האקטיביסטים המגניבים.

אבל דווקא יותר משנה אחרי סיום המחאה החברתית ברוטשילד, בה חזרתי כמו פעילים רבים מובסת הביתה והתחלתי ללמוד ולהתעניין, איך עושים עולם טוב יותר, בעקבות המסע הזה הכרתי את ‘פרויקט ונוס’ ששינה את חיי. והחלטתי שאני רוצה לשנות את חיי ולהקים בית שיתופי שמתפקד כמרכז קהילתי וכדוגמא חיה לאיך חיים בשפע והרמוניה.

מצד אחד הפרויקט היה הצלחה מסחררת ובו זמנית גם היה כישלון חרוץ. אבל מה שבטוח זה שלהפוך לביטוי האמיתי ביותר של עצמי, הביא לחיי את האנשים המעניינים והאמיצים ביותר שפגשתי בחיי, הביא לי חוויות שלא חלמתי עליהן ושינה את הדי אן איי של מי שאני.

כמובן שהמסע לא נגמר שם. נכון שאני כבר לא צועקת על אנשים שיקשיבו לי כי אני חברת ועד, ואמנם האגו עוד לפעמים מבליח לעשות לי פדיחות, אבל אני יותר ויותר מצליחה לאלף אותו כשאני רואה אותו ממרחק ובוטחת בשפע החיים.

בחלק ב של המאמר נתמקד בשלמות ותבונה חדשה - פיתוח תבונה מעבר לרציונליות, השאיפה לשלמות ברמה האישית, שלמות ביחס לאחרים ועם הטבע, ומה כל זה אומר על ארגוני תיל.