המסע האישי: כשטרנספורמציה ארגונית הופכת למסע של גילוי עצמי

מתוך הפלייליסט: “מחשבות למנהיגים” (Thoughts for Top Leaders)

*הסרטון המקורי: *1.1 It’s a personal journey (Thoughts for Top Leaders)

זהו המאמר הראשון מסדרת התרגוּשים (תרגום+רגש) של סדרת הפלייליסטים שלאלו צילם ב2019 ארבע שנים לאחר שהוציא לאור את “להמציא ארגונים מחדש” . בעקבות ההצלחה והביקוש של הספר, הוא הוציא כמעט 200 סרטונים שנועדו להרחיב, להעשיר ולהתעמק בשאלות נוספות שיכולות להתעורר אצלינו במסע לעבר ארגוני תיל. (גם את הספר סיכמתי, תרגמתי והנגשתי למאמרים לטובת דוברי השפה העברית.)

הסדרה הזאת שהיא הראשונה, נקראת ״מחשבות למנהיגים״, שכביכול יועדה למנכ״לים, אך המחשבות האלו רלוונטיות לכל סוג של מנהיג ולכל אדם שרוצה להתעמק עוד בשלב הבא של האבולוציה הארגונית.

במאמר הזה נבחן את הדפוס המרתק: איך טרנספורמציה ארגונית הופכת גם למסע אישי עמוק.

הפגישה עם הצל

בכל מקרה זה מסע אישי ולא רק ארגוני. ואם מנהיג לא מוכן להשתנות בעצמו, עדיף שהוא בכלל לא יתחיל את תהליך הטרנספורמציה.

לפעמים מנהיג צריך לעבור בעצמו תהליך טרנספורמטיבי שיכין אותו לתהליך המשותף עם הארגון. כי האמת היא שעד כמה שהוא המנוע של הטרנספורמציה, הוא גם זה שיעצור אותה. הארגון לא ישתנה מעבר לשינוי שעבר המנהיג.

הרפתקת החיים

אפשר להתבונן על כך כהיכנסות להרפתקה של החיים. טרנספורמציה שתהפוך מנהיג לאדם גדול יותר. מנהיגים בהמשך הדרך, מדווחים כמה הם מאושרים על המסע הזה.

אם אתה, כמנהיג, מוכן לעבור טרנספורמציה, מערכות היחסים שלך יהיו עשירות יותר. תהיה רגוע יותר עם עצמך. חלק מהפחדים שהיית או לא היית מודע אליהם יעלמו. יהיה לך יותר זמן פנוי ויכולת להשקיע במקומות אחרים, להתעסק במה שמעניין אותך, להיות בהגשמה, לקחת חלק בסקרנות בגילוי לאן הארגון שלך רוצה להתהוות.

השאלות המכוננות

האם אתה מוכן להרהר בכך שהתהליך יהווה טרנספורמציה אישית כמו גם ארגונית?

האם אתה מוכן לקבל הזמנות שהחיים יציעו לך במהלך הדרך?

האם אתה מוכן להגיד כן?

המדריך המעשי

אם התשובה חיובית, יש כמה רעיונות עבורך:

מלווה חיצוני: כדאי שיהיה איתך אדם - מלווה ארגוני, חבר - שרואה אותך, שמכיר אותך ואת הדרך שאתה הולך, שיהיה איתך בתהליך. מישהו שאתה יכול לדבר איתו כשאתה נתקל בשדים הפנימיים שלך. מישהו שיחזיק מולך מראה ולא יפחד להראות לך שאתה יורה לעצמך ברגל.

רשת פידבק פנימית: מצא אדם עד ארבעה אנשים בארגון שאתה סומך עליהם ובקש מהם לתת לך פידבק כן וישיר, לשקף לך כשאתה מפשל. שיזכירו לך שהמעשה שעשית זה ה“אתה הישן” ולא הסגנון החדש שאתה מנסה לפתח. או שיתנו לך מילה טובה כשיראו את ״האני החדש״ פורח ומטיב עם התהליך שהארגון עובר.

היכולת להודות: במקרה של נפילה (וזה יקרה), להודות שטעית ולהודות בפני המשקפים והנוגעים בעניין. להזהיר שזה בוודאי יקרה שוב, אבל שאתה תנסה לצמצם את זה.

המתנה לכולם

בכך אתה תהיה מודל לחיקוי לשלמות אמיתית - כלומר לדמות עגולה שמוכנה לעבור תהליך טרנספורמטיבי אמיתי. מה שיתן השראה לשאר האנשים בארגון, בכך שכולכם תשילו דרכי חשיבה והתנהגות שעליהם גדלתם מילדות - מהורים, מורים, בוסים לשעבר.

זה יתמוך בהם לעבור טרנספורמציה ולהודות בנפילות שלהם בדרך. ובכך ליצור סביבה בטוחה ולשמוח בהתפתחות שלכם.

הטרנספורמציה הארגונית היא הזמנה להרפתקה של החיים. מסע שיהפוך אותך למנהיג גדול יותר, אבל קודם כל - לאדם גדול יותר.

המסע הרוחני שלי - מאסטרטגיה לאמת

אני אקטיביסטית מגיל 14. ב-2011 במחאה החברתית החיים שלי השתנו. ראיתי הרבה אנשים יושבים על הדשא באופן מגניב, שרים, משוחחים, חולמים ביחד, לומדים שפות חדשות לאיך לשנות את העולם.

ב-2012 כשהמחאה התפוררה הלב שלי נשבר. זה הוביל אותי להכיר את ‘פרויקט ונוס’. ראיתי סרטון ועוד סרטון ועוד סרטון. אחרי שנה התודעה שלי השתנתה לחלוטין. החלטתי שאני משנה את החיים שלי. נפרדתי מהבן זוג שהיה לי.

רציתי מקום שאוכל לדבר בו כל הזמן ולתרגל את ה’אני מאמין’ שלי, את החלומות שלי לגבי העולם והעשייה החברתית שלי. ורקמתי תוכנית. ידעתי שאם אבוא ואגיד “בואו לשמוע אותי מדברת על פרויקט ונוס” אף אחד לא יבוא. אבל היה לי רעיון ערמומי: אם יהיה לי בית מגניב עם מוזיקה וג’אמים ומלא נשים יפות, אז אנשים יבואו. ומכיוון שזה יהיה הבית שלי, אוכל לדבר כל הזמן על מה שחשוב לי.

זהו המסע שלאלו מתאר: התחלתי עם מטרה “ארגונית” ברורה - לשנות את העולם דרך אסטרטגיה מתוכננת.

הקמתי בית שיתופי ומרכז קהילתי מטורף שנקרא “בית פיות”. אבל קרה משהו שלא ציפיתי לו. המקום הזה - “אני אזמין מוזיקאים ונשים יפות” - היה שכלתני. היה בו רמה של גאונות אבל הוא לא היה מחובר ללב. זאת היתה אסטרטגיה.

זה הרגע של פגישה עם “הצללים” - הבנתי שהרעיון הערמומי שלי לא היה אמיתי.

ומה שקרה זה שהמוזיקה נכנסה לי ללב. ויותר מכך - הנשים המתוקות הצעירות שנכנסו לבית שלי נכנסו לי ללב כל כך עמוק. נהייתי המאמא שלהן. אני לא יכולה להסביר כמה אני אוהבת אותן. זה כמעט כמו אהבה של אמא, זה משהו מיוחד מאוד.

אבל עשיתי איתן טעויות. הייתי איתן קשה מדי או חשפתי אותן לדברים מורכבים בלי להכין את הכלים שלהן לזה. ומתוך כך שהן נתנו לי בראש, עברתי תהליך כואב של הבנה שאני חייבת לשנות גישות והרגלים. למדתי מהן ועודני לומדת את אחד השיעורים המשמעותיים בחיי - רכות.

זו הטרנספורמציה האישית שלאלו מדבר עליה - השתניתי מאקטיביסטית אסטרטגית ל“מאמא” רוחנית.

ופתאום לא היה אכפת לי רק מהאסטרטגיה, מהיעדים או מהרצון שלי לשנות את העולם. היה אכפת לי בצורה לפחות שווה מהאנשים שחיים איתי בבית, מהשותפות המתוקות שלי, מהמסע שלהן, מהבריאות שלהן, מהבריאות הנפשית שלהן.

והמסע הזה הוא מבחינתי מסע רוחני.

בית פיות נסגר לפני שנים רבות. מאז עברתי עוד טרנספורמציות רבות ועוד יעבור. כרגע אני מלווה קהילות - בעבודה עם מנהיגים וארגונים שרוצים לעבור את המסע הזה של שינוי אמיתי. המקום שבו אני נמצאת עכשיו הוא המשך ישיר של אותה למידה בבית פיות: איך לשלב בין הרצון לשנות את העולם לבין הצורך להשתנות בעצמי.

מה זאת רוחניות?

מבחינתי אחד החלקים המשמעותיים ברוחניות זה בדיוק מה שלאלו מדבר עליו. הרוחניות מבחינתי היא לעבור תהליכים של התפתחות אישית בקבוצה, ביחד.

זה המקביל למה שלאלו קורא “מודל לחיקוי” - כשאנחנו משתנים ביחד, אנחנו נותנים השראה אחד לשניה.

בעקבות כך אני חושבת שהעבודה של לשנות ולהקים ארגונים השתתפותיים, של לשנות את הארגון שלי ויחד איתו להשתנות בעצמי - זה מסע שהוא לא פחות מהכי רוחני שיש.

המסע הזה מוכיח את דבריו של לאלו: כשאנחנו מוכנים להשתנות בעצמנו, המסע הופך להרפתקה של החיים.

במאמר הבא נעמיק בשאלה המכוננת: מה באמת מניע אותך?