אירוע שלמות של יומיים - מסע מעשי- חקר מוקיר

במאמר הקודם דיברנו על גישה הדרגתית להצגת פרקטיקות שלמות - להתחיל עם פרקטיקה אחת, לראות איך היא נקלטת, ולהוסיף עוד. עכשיו נצלול לגישה אחרת: אירוע מקיף של יומיים שבו כל הארגון מתאסף יחד כדי לחקור מה זה אומר להיות שלמים בעבודה.

דוגמה בדיונית אך ריאליסטית

הדוגמה הבאה היא בדיונית, אך מבוססת על עקרונות ופרקטיקות שהוכחו בארגונים אמיתיים. היא עשויה לעזור לתת תחושה של איך תהליך כזה יכול להתפתח.

ההקשר

נדמיין מפעל עם 500 עובדים שעבר לאחרונה לניהול עצמי. המעבר לא היה ללא אתגרים - הגישות של אנשים עדיין מסגירות לעתים קרובות חשיבה היררכית. המנכ“ל חש שהזמנת אנשים להיות יותר הם עצמם יכולה לעזור להם לצעוד בביטחון רב יותר אל תוך החופש והאחריות שלהם.

למשך יומיים, המכונות יעצרו. 500 האנשים מוזמנים להתאסף במחסן גדול ליומיים של אירוע מחוץ למשרד כדי להעמיק בשאלה: “איך אנחנו יכולים באמת להיות עצמנו בעבודה?”

ההכנה

קבוצה של 10 מתנדבים, בסיוע מנחה חיצונית, הכינה את התוכנית. רוב העמיתים שמעו על הנושא דרך ההזמנה, אבל לא באמת יודעים למה לצפות.

הטכניקה שנבחרה נקראת חקר מוקיר (Appreciative Inquiry) - גישה המתמקדת בחיפוש אחר היש והאפשרי ובבניה על החוזקות, במקום להתמקד בבעיות.

יום ראשון - בוקר: סיפורים אישיים

**הגעה והתמקמות **

כשאנשים זורמים למרחב בבוקר הראשון, הם מוזמנים לשבת באקראי באחד מ-70 שולחנות עגולים המפוזרים ברחבי החדר, 8 כיסאות מסביב לכל שולחן.

המנחה מסבירה בקצרה את המטרה של הבוקר הראשון: לחקור מה שלמות אומרת לכל עמית בחדר, ולשאול מדוע זה עשוי להיות חשוב להם באופן אישי ולארגון בכללותו.

ראיונות זוגיים

בלי להמשיך לדבר, מבקשים מהאנשים להתחלק לזוגות ולראיין זה את זה עם השאלות הבאות:

1. זכרו זמן שבו הרגשתם שיכולתם באמת להיות עצמכם בעבודה - שלא הייתם צריכים להעמיד פנים או להיראות כמו הדמות של התפקיד בשום צורה. ספרו על זה.
2. איך הרגשתם באותו זמן?
3. באותו זמן, האם חשתם הבדל ביחסים עם העמיתים (ואולי עם הלקוחות, בן/בת הזוג, הילדים)? איך הייתה האווירה?
4. האם להיות לגמרי עצמכם שינה משהו בעבודה? האם הרגשתם יותר יצרתיים, יותר חדשניים, יותר…? ספרו על זה.
5. אילו תנאים היו קיימים שעזרו לכם להיות לגמרי עצמכם בעבודה?

מה קורה בחדר

ראיונות זוגיים אלה מעלים מאות סיפורים משמעותיים שבמקרים רבים אנשים לא שיתפו קודם. עמיתים מגלים פנים חדשות זה של זה ומתחילים לראות זה את זה באור חדש.

שיתוף במעגל הקטן

כשאנשים מסיימים לראיין זה את זה בזוגות, מבקשים מהם לשתף את הפואנטה של הסיפור שלהם בקצרה שוב, הפעם עם הקבוצה של שמונה אנשים היושבים סביב השולחן שלהם.

שיתוף עם כל החדר

כשהם מסיימים, מיקרופון עובר בחדר ומתנדבים יכולים להרים את ידם כדי לשתף את הסיפור שלהם עם כל החדר.

בתוך שעתיים בלבד, כל עמית שמע סיפורים אישיים רבים על מה שלמות יכולה לומר במקום העבודה. כשנכנסו לחדר בבוקר, עמיתים רבים תהו על מה הנושא הזה של שלמות. דרך סיפור קולקטיבי, הנושא הפך עכשיו לאישי, משמעותי ורלוונטי.

יום ראשון - המשך בוקר: זיהוי התנאים

לפני ארוחת הצהריים, המשתתפים מתמקדים בשאלה האחרונה מהראיון: אילו תנאים היו קיימים שעזרו לכם להיות לגמרי עצמכם בעבודה?

בקבוצות של שמונה סביב כל שולחן, הם מנסים למצוא גורמים משותפים שאפשרו לשלמות להופיע.

תיעוד על הקיר

אחרי זמן מה, מיקרופון עובר שוב בחדר למתנדבים משולחנות שונים כדי לרשום את התנאים שהם זיהו.

מלווה גרפית מעבירה את המילים המרכזיות שעולות בציור אלתור ענק על קיר.

דפוסים מתחילים להופיע:

• אמון בין עמיתים
• מנהיגות שמדגימה פגיעות
• מרחב פיזי שמזמין אותנטיות
• זמן לשיחות אמיתיות
• תרבות שמקבלת טעויות

יום ראשון - אחר הצהריים: חלום העתיד

אחרי ארוחת הצהריים, עמיתים צוללים עמוק יותר ל“חלום” של עתיד שבו כל אחד יכול להופיע בשלמותו.

תרגיל הדמיון

חזרה לשולחנות של שמונה, מבקשים מהם לחשוב על הנושא הבא:

אתם נופלים לשינה עמוקה. אתם מתעוררים חמש שנים מעכשיו, וכשאתם חוזרים לעבודה, אתם נדהמים ממה שאתם רואים.

כל האנשים בחברה נראים לגמרי בנוח עם עצמם ועם עמיתיהם, מלאי התלהבות ואנרגיה. אף אחד לא עוטה מסכה או מעמיד פנים שהוא מישהו שהוא לא. כולם משתמשים בכישרונות שלהם במלואם ונראים מלאי חיים באופן בלתי רגיל.

עם העמיתים סביב השולחן, דונו במה שאתם רואים, מה שאתם שומעים, מה שאתם מריחים, מה שאתם חשים.

כשתמונה משותפת הופיעה בקבוצה, מצאו דרך לתקשר אותה לשאר הקבוצה - בכל דרך שתרצו: מערכון, סיפור, תמונה, שיר… אבל לא רשימת נקודות!

האנרגיה מתפרצת

החדר מתחיל לרחוש אנרגיה, קולות רמים וצחוק. שעתיים מאוחר יותר, המנחה מבקש מתריסר קבוצות מתנדבות לעלות על במה ולהציג את החזון שלהן לעתיד של שלמות לעמיתיהן.

ההצגות

בכל פעם שצוות מציג, תמונה חדשה של עתיד רצוי נארגת לתוך התודעה הקולקטיבית:

• קבוצה אחת מציגה מערכון של פגישה שבה אנשים מדברים על הרגשות שלהם
• קבוצה אחרת שרה שיר על חופש להיות עצמך
• קבוצה שלישית מציירת תמונה של מרחב עבודה צבעוני ומלא חיים

במהלך ההצגות, המלווה הגרפית בוחרת קטעים מתוך המערכונים של הצוות כדי ליצור עוד ציור קיר ענק של החלום הקולקטיבי של עתיד שלם.

יום שני - בוקר: מחלום למציאות

בבוקר למחרת, המשתתפים מתבקשים להתאסף באותן קבוצות של שמונה אנשים כדי להמשיך את החוט מהיום הקודם.

מחלום ליוזמות

כל צוות מוזמן להגדיר שתיים עד שלוש יוזמות שיכולות להפוך את החזון שהם דמיינו ביום הקודם למציאות.

באופן מאוד קונקרטי: מה אפשר לעשות כדי ליצור הקשר שבו אנשים יכולים להופיע בשלמותם?

שיתוף ותיעוד

אחרי חצי שעה, המיקרופון עושה את דרכו סביב החדר וכל צוות בתורו משתף את היוזמה שלו עם כל הקבוצה.

המלווה הגרפית יוצרת עוד ציור קיר שמקליט את כ-100 היוזמות, גדולות וקטנות, שהצוותים הציעו:

• יצירת מרחב שקט למדיטציה
• ארוחות בוקר משותפות פעם בשבוע
• תהליכי קליטה עמוקים יותר
• פינת ספרייה עם ספרים אישיים
• זמן לשיתוף סיפורים אישיים בפגישות צוות
• חגיגת ציוני דרך אישיים

תעדוף

עכשיו הגיע הזמן לתעדף. כל המשתתפים מקבלים שלוש מדבקות דביקות ומתבקשים להניח את המדבקות ליד היוזמות שהכי מעוררות השראה עבורהם על ציור הקיר של המלווה הגרפית.

כשכולם יושבים שוב, המנחה עוזר לקבוצה להעריך את התוצאות. עשרים רעיונות אספו את רוב המדבקות הדביקות, ובדיון עם הקבוצה, המנחה מבין שהם נופלים לחמישה אשכולות:

1. רעיונות ליצירת הזדמנויות לאנשים להכיר זה את זה ברמה עמוקה יותר
2. יוזמות להגדרת מערכת ערכים והנחיות לאינטראקציה זה עם זה במרחב בטוח
3. רעיונות להכניס כיף למקום העבודה
4. הדרכה אישית ומקצועית בנושאים הקשורים לשלמות
5. שינויים בעיצוב ובתחושה של המשרדים ו/או רצפת המפעל

יום שני - אחר הצהריים: תכנון פעולה

כשהמשתתפים חוזרים אחרי הפסקה, 20 לוחות נייר הוצבו לאורך קירות החדר - אחד לכל יוזמה שקיבלה הכי הרבה מדבקות.

הצבעה ברגליים

המנחה מזמין אנשים להצביע עם רגליהם על ידי עמידה ליד הלוח עם הרעיון שהכי מעורר בהם אנרגיה לעבוד עליו.

לאחר שנוצרו קבוצות ליד לוחות, המנחה מבקש מאנשים להציג את עצמם, אם הם עדיין לא מכירים, לחבריהם החדשים לצוות.

הצהרה מעוררת

הצוותים מוכנסים במהירות לעבודה: הם מתבקשים להגיע ל**“הצהרה מעוררת”** - המבטאת איך העתיד ייראה כשהיוזמה שלהם תיושם בהצלחה.

ההצהרה חייבת להיות:

• מבוטאת בזמן הווה
• באמצעות שפה יומיומית
• נועזת

לדוגמה:

“אנחנו מגיעים לעבודה כל בוקר ושותפים מעבר לקפה - אנחנו באמת שואלים איך כל אחד מרגיש ומקשיבים בעומק.”

משוב והטמעה

אחרי ארוחת הצהריים, כל צוות משתף את ההצהרות המעוררות שלו עם שתי קבוצות שכנות למשוב מיידי.

כשהם מטמיעים את המשוב, הצוותים מתבקשים לעסוק בתכנון פעולה והקצאת תפקידים:

• מה הצעדים הראשונים?
• מי לוקח אחריות על מה?
• איך נדע שאנחנו מצליחים?
• מה אנחנו צריכים מהארגון?

שוב, במרווחים קבועים, המנחה מבקש מהצוותים להציג את עבודתם לקבוצות אחרות למשוב, כדי לעזור להם לשלב חוכמה קולקטיבית באיטרציות מהירות.

יום שני - סיום: התחייבויות

לבסוף, כשהצוותים גיבשו את תוכניותיהם, הקצו תפקידים והחליטו על הצעדים הבאים שלהם, הם מתבקשים לחשוב על שאלה אחרונה:

איזו הבטחה הם מרגישים מוכנים להתחייב אליה בפני כל קבוצת העמיתים שלהם?

המיקרופון עובר מקבוצה לקבוצה:

“הנה הדברים שאנחנו מתחייבים לעשות. זה מה שאתם יכולים לצפות לראות קורה במקום העבודה שלנו בשבועות הקרובים.”

סיום האירוע: רפלקציה

הגיע הזמן לסגור את היום ואת האירוע. כולם יושבים סביב השולחנות.

המנחה שואל: הנושא של היומיים היה שלמות. האם מישהו רוצה לשתף משהו מהאירוע שבלט עבורו?

אחרי שקט מה:

• אישה משתפת שאחרי כל הסיפורים ששמעה מעמיתיה, היא עכשיו רואה אותם, ואת הארגון, באור חדש לגמרי
• כמה אנשים מדגישים את האנרגיה העצומה שהם חשו בישיבות העבודה המאורגנות עצמית
• האדם האחרון לשתף, לפני שהגיע הזמן לסיים את היום, מכה במיתר מהדהד בחדר: איש מצוות הכספים משתף שהוא עכשיו מבין כמה כואב היה כל השנים האלה לנסות להופיע כמישהו שהוא לא היה, וכמה הוא שמח במחשבה שמעכשיו הוא פשוט ינסה להיות עצמו בעבודה

מה קרה באמת?

כשאנשים הולכים הביתה, יש תחושה שמשהו עמוק השתנה:

הנושא כבר יושם

הנושא של האירוע - להופיע באופן מלא יותר בעבודה - כבר יושם במהלך היומיים. אנשים שיתפו מאות סיפורים אישיים, וככל ששמעו יותר אנשים נפתחים, כך הרגישו יותר חופשיים להיפתח בעצמם.

שפה משותפת

במערכונים, בשירים ובתמונות שלהם, הם לקחו סיכונים והראו את הצדדים המצחיקים, המגושמים או המוזרים שלהם. הם פיתחו אוצר מילים ודימויים משותפים סביב שלמות.

אפילו הספקנים השתנו

אפילו הספקנים הראשוניים חשים שמשהו חשוב קרה. זה לא רק דברים “רכים” - יש עכשיו 20 יוזמות מוכנות להשקה שיטמיעו שלמות בפרקטיקה היומיומית.

במאמר הבא נעבור לפריצת הדרך השלישית והאחרונה - הצגת פרקטיקות הקשורות לתכלית אבולוציונית. איך מגלים את התכלית הייחודית של הארגון? ואיך הופכים אותה למרכזית בעבודה היומיומית?