הנהגה בכירה: ההנאה והכאב שבלוותר על שליטה

*מתוך הפלייליסט: “הבנה/ אי הבנה של ניהול עצמי״ (Mis/understanding self-management) *

הסרטון המקורי:* Top leaders: the joys and pain of giving up control*

במאמר הקודם דיברנו על איך תפקיד המנהיגות משתנה במעבר לניהול עצמי - מפתרון בעיות ליצירת מערכות בתיקון עצמי. במאמר הנוכחי נדבר על איך זה מרגיש בתור מנהיג בכיר - מה הכאב ומה ההנאה שבוויתור על שליטה.

השינוי היסודי: מהפעלת שליטה להעברת כוח

בניהול היררכי, כמנהיג, זאת החובה שלך להפעיל שליטה על אנשים, על הארגון כדי לייצר תוצאות, ונותנים לך כוחות-על לעשות את זה. אתה יכול להגיד לאנשים מה לעשות, אתה יכול להגיד לאנשים מה לא לעשות. אם יש בעיה, אתה יכול פשוט להתערב, להשתלט ולתקן את הבעיה.

זה משתנה עם ניהול עצמי. בכל פעם שיש בעיה, התפקיד שלך הוא כבר לא ללכת ולפתור אותה אלא לנסות לעזור למערכת לבנות דרכים שהיא יכולה לתקן את עצמה. כך שהשליטה כבר לא שלך על הארגון. דרך אחת לומר את זה היא שאתה בעצם מוסר את כוח השליטה שלך לתוך הארגון כך שהארגון עצמו הופך להיות חזק.

הכאב בא ראשון

מנהיגים רבים שעברו דרך זה מספרים שהשינוי הזה בא עם כאב אמיתי. החדשות הטובות הן שהכאב בא ראשון והוא זמני. החדשות הרעות הן שלוקח זמן עד שהשמחה באמת תיכנס.

הכאב נראה שבא באמת משני סוגי אזורים.

כאב האגו

לאחד אפשר לקרוא כאב של האגו. יש משהו ממכר בלהיות בשליטה - להפעיל שליטה על אנשים אחרים, על מצבים. יש משהו ממכר בלהיות המנהיג ההרואי הזה שקם ואומר בסוף היום “כמה טוב שהייתי שם, כמה טוב שתיקנתי את זה כי אילולא הייתי שם, הדבר הזה היה הולך ממש רע”. יש משהו שמרגיש ממש מרגש וחזק בלעשות את זה. ולוותר על המיוחדות הזאת זה לא כל כך קל. הזהות שזורה בתפיסה הזאת, וכל התרבות שלנו מעריכה את סוג המנהיגות ההרואית הזאת.

אז אתה מוזמן להסתכל על זה בזהירות ולומר “היי, איפה אני מרגיש את כאב האגו הזה?” לא לשפוט את עצמך על זה. העריכו אותך כל הקריירה שלך על היותך סוג האדם הזה. עכשיו ההזמנה היא לוותר על זה ולאפשר לכולם בארגון להיות הרואיים בדיוק כמוך. אז אתה תהיה קצת פחות מיוחד עכשיו.

זכור - אתה עדיין יכול לחלוטין לקחת יזמות, אתה עדיין יכול לחלוטין לעזור לפתור בעיות, אבל לא על ידי התערבות אלא על ידי לעזור למערכת לפתור את זה בעצמה.

גם אני מכורה לתפקיד הגיבורה

ציינתי במאמר “לערב את ההנהלה הבכירה” את המאמר המופתי “מגיבור למארח” של מרגרט וויטלי ודבי פרייז (בתרגומה של מאיה רימר). המאמר הזה הוא אחד המראות המורכבות שאני נושאת כמנהיגה השתתפותית.

כן - אמון. כן - יחד. כן - מעגל.

אבל הקול הזה שלמדתי כל כך הרבה, גם תיאוריה וגם על הבשר ביזע ודמעות, שהעמקתי בכל כך הרבה דברים חשובים שמתחברים הוליסטית, שיש לי אינטליגנציה קהילתית-רגשית משובחת ותקשורת בין-אישית גבוהה - הקול הזה אומר: “ברור, ברור שאני אני ואני יודעת מה צריך לעשות וכולם יתרמו מכך שאני אחליט”.

והקול הזה אני לא מצליחה להשתיק אותו. וזה בגלל שהוא צודק - זה האגו הנדיב שלי שרוצה שאתן את המתנות שלי לעולם.

ועם זאת, האמת לא אצלי. האמת פשוט לא אצלי. ופה המבנים הארגוניים של העולם החדש באים ללמד אותי שיעור אינסופי בענווה. האמת לא אצלי, ועם זאת החוכמה שלי רלוונטית - בתהליך ייעוץ, בתהליך הסכמה, או בכל דרך אחרת שנמצא.

אפשר גם וגם. והכי חשוב זה פשוט להיות כנה על המקום שלי בתהליך ולהודות למי שמראה לי אזורי עיוורון כדי שאוכל להשתפר.

כאב פנטום

הסוג השני של כאב אפשר לקרוא לו כאב פנטום. היית רגיל לכל מיני אמצעים כדי לקבל החלטות מהר מאוד - “כן, לא, בואו נעשה את זה, בואו נעשה את זה, בואו נלך נעשה את זה”. והנה, האמצעים הישנים האלה נעלמו ויש חדשים שאתה צריך להתרגל אליהם, דברים כמו תהליך הייעוץ. ובהתחלה יש כאב פנטום אמיתי של “אבל פעם יכולתי לעשות את זה ועכשיו אני צריך ללמוד לעשות את הדבר החדש הזה”.

לוקח זמן להבין שהאמצעים החדשים האלה חזקים בדיוק כמו הישנים, אבל בהתחלה הם לא מרגישים ככה. הם מרגישים כמו “אני צריך לעבור דרך תהליך הייעוץ ולפני זה יכולתי פשוט לקבל החלטות”. רק עם הזמן אתה מבין שהאמצעים החדשים האלה חזקים בדיוק כמו הישנים, אם לא יותר חזקים מהישנים. ואז זה בסדר גם - זה חלק מהחוויה שאתה עובר. אל תאשים את עצמך - נראה שכמעט כל המנהיגים עוברים דרך סוג החוויה הזה.

אחרי הכאב באה ההקלה

אחרי זמן מה ההנאות נכנסות. ההנאה היא המשקל העצום הזה שהיה על הכתף שלך נופל. הארגון בשליטה, עושה דברים שהוא אמור לעשות. זה כבר לא המשקל העצום הזה שאתה צריך לוודא שהכל הולך לכיוון הנכון, לוודא שכל הכדורים באוויר, שאף אחד לא מפיל כדור. ואז מנהיגים שוב ושוב אומרים “יצאתי לחודשיים ואף אחד לא התקשר אליי ודברים פשוט עבדו בסדר כשחזרתי”. וזו פשוט הקלה אדירה שתתחיל להרגיש אחרי מספר חודשים או שנה או שנתיים.

כשהאינטואיציה אומרת “עוד לא”

מגיעה תופעה מעניינת - מנהיגים שהאשימו את עצמם על כך שהרגישו שהם עדיין לא מוותרים לגמרי על שליטה. אנשים האשימו את עצמם כמו “אני לא מרפה, אני עדיין אוהב להיאחז בשליטה”.

ברוב המקרים הבעיה לא הייתה שהם פשוט נאחזו בתפקיד האגו ההרואי הזה. בלא מעט מקרים הם לא ויתרו על שליטה כי האינטואיציה שלהם הייתה בעצם שהם לא צריכים לוותר על שליטה. מה שקרה זה שהם עדיין לא מצאו דרכים למערכת לתקן את עצמה והיה בעצם מסוכן עבורם לוותר על שליטה.

דוגמה: מתי לא לוותר על שליטה

היה ארגון אחד שבו היה מאוד ברור שהם צריכים לעבור מדרכי עבודה היררכיות לצוותים קטנים פונקציונליים רב-תחומיים. והמנהיג לא לקח את הצעד לעשות את זה. לאלו שאל אותו “אז למה אתה לא מוותר על שליטה?” הוא פשוט האשים את עצמו “אני לא יודע, האגו שלי, אני עדיין לא מוכן”.

אבל אז הם הבינו שבמקרה שלו רמת הבגרות של אנשים בצוות הזה עדיין לא הייתה שם. זה היה ממש מסוכן. ואז כמנהיג הוא לא צריך לוותר על שליטה.

ברוב המקרים כשאנשים אומרים “רמת הבגרות לא גבוהה מספיק והאנשים שלי לא מוכנים”, זה תירוץ. אבל במקרה הספציפי שלו זה היה נכון - האנשים פתאום היו צריכים להיות מסוגלים לעשות דברים ברמה שונה מאוד בצוותים בניהול עצמי מאשר לפני.

במקרה ההוא התשובה הייתה ברורה: “בואו נעבור לצוותים בניהול עצמי רק כשבכל צוות יש לפחות אדם אחד שיכול לעשות כמה מהמשימות המורכבות יותר שצריכות להיעשות שם”. ואז הוא היה בסדר עם זה.

תרגיל עצמי: מפת הפחדים שלי

זה מעניין - אל תאשים את עצמך על אי-ויתור על שליטה, אם זה לא עניין של אגו, אם זה פשוט שאתה בעצם חש שהמערכת עדיין לא מוכנה לקחת שליטה, שההכוונה העצמית לא תקרה אם משהו ישתבש.

זה תרגיל מעניין שאולי תרצה לעשות - פשוט לרשום מה כל הפחדים שלי מלוותר על שליטה? מה כל הדברים שמעכבים אותי? ואז לעבור עליהם עם עצמך, אולי עם מישהו שאתה סומך עליו, או עם אנשים אחרים בארגון, או עם מלווה מקצועי, ולבדוק:

• האם זה עניין של אגו שאני צריך להשקיע בעבודה עצמית כדי להתגבר עליו?
• האם זה אולי כאב פנטום וזה פשוט חלק מעקומת הלמידה?
• או האם יש שם בעצם אזורים שבהם יהיה מסוכן לוותר על שליטה כי עדיין לא הבנו דרך או הכנסנו דרך למערכת להיות מסוגלת בהכוונה עצמית אם אני אשחרר את השליטה?

זה אולי יעזור לך להיות במרחב שבו אתה מוכן ללכת לניהול עצמי. בתקווה שכמה חודשים קדימה תוכל להרוויח באמת מההנאות של ויתור על השליטה הזאת - כל המשקל הזה שירד מהכתפיים שלך וכל החופשות הארוכות הנפלאות האלה שתוכל לקחת כי אתה כבר לא צריך לשמור על כל הכדורים באוויר, כבר לא צריך לשמור על הכל תחת שליטה. המערכת יכולה לעשות את זה מצוין.

במאמר הבא נדבר על חמישה תהליכים מרכזיים של ניהול עצמי - אלה שצריך לשדרג בשלב מוקדם כדי לעבור באמת לניהול עצמי.הנהגה בכירה: ההנאה והכאב שבלוותר על שליטה