חברת תיל - חזון כלכלי חדש

במאמרים הקודמים בחנו כיצד ארגונים בודדים יכולים לעבור לפרספקטיבה התפתחותית של תיל - דרך ניהול עצמי, שלמות, והקשבה לתכלית אבולוציונית. ראינו את התנאים ההכרחיים להקמת ארגוני תיל ואת האתגרים בהפיכת ארגונים קיימים. כעת, הגיע הזמן להרחיב את המבט ולשאול: מה קורה כאשר לא רק ארגונים בודדים, אלא חלקים משמעותיים של החברה כולה עוברים לתיל?

אם אנו מאמינים שיש כיוון בהתפתחות

אם התודעה מכוונת למורכבות הולכת וגדלה, יגיע זמן שבו חלק גדול מהחברה יעבור לתיל. השאלה המרתקת היא: האם המודל הארגוני של תיל יוכל להתפתח עוד יותר, מעבר למה שחלוצים מסוגלים לעשות היום?

לאלו מציע שלפחות בשני תחומים - בעלות וגבולות ארגוניים - יש בסיס מוצק להניח שהמודל יתפתח מעבר למה שאנחנו רואים כיום. אבל לפני שנצלול לשינויים הארגוניים הספציפיים, בואו נדמיין איך עשויה להיראות חברה שבה פרספקטיבת תיל היא הנורמה, לא החריג.

כפי שמזהיר ז’אן-פרנסואה זובריסט מפאבי: “יותר ויותר אנשים מבינים: זה לא משבר, אלא סוף של מחזור.”

כלכלות סגורות ואפס צמיחה

רבים מתחילים לקבל רעיון שפעם היה שנוי במחלוקת: העתיד דורש חברה ללא צמיחה כלכלית. כדור הארץ עם משאבים מוגבלים אינו יכול לארח צמיחה בלתי מוגבלת. זה לא רק נפט וגז שייגמרו בשלב מסוים -   מינרלים חיוניים מידלדלים באותה מהירות.

בהעדר אלטרנטיבה, זה הימור בטוח להניח שהחברה תצטרך לפעול קרוב לאידיאל של כלכלה במעגל סגור עם אפס פסולת, אפס רעילות ו-100 אחוז מיחזור. ארגוני תיל, עם ההקשבה שלהם לתכלית אבולוציונית והיכולת שלהם לחשוב מעבר לטווח קצר, עשויים להיות בעמדה מצוינת להוביל את המעבר הזה.

צמיחה אותנטית מעבר לתמ“ג

אבל צמיחה כלכלית אפס אינה אומרת אפס צמיחה. הטרגדיה של ימינו היא שהתבלבלנו בין שגשוג לצמיחה. חברות תיל עשויות להיות עם אפס או אפילו צמיחה שלילית בתמ“ג, אך להיות עשירות הרבה יותר רגשית, ביחסים וברוחניות. בכל התחומים האלה אנחנו יכולים לרדוף אחר צמיחה ולעולם לא לדאוג מלהיתקל בקיר.

לאלו מציע תרגיל מרתק: כשאתם הולכים בקניון או צופים בפרסומות, שאלו את עצמכם - “אילו מהמוצרים האלה עדיין יהיו קיימים בחברת תיל?” במעבר לתיל, תעשיות שלמות עשויות להיעלם, עוזרות לנו להפחית את טביעת הרגל האקולוגית. ובמקביל, אנו עשויים להיות עדים לצמיחה בתחומי פעילות אחרים - בשירותי “המגע הגבוה” (high-touch services) - שירותים המבוססים על מגע אנושי אישי ואיכותי ועל אמון בין הלקוח לנותן השירות, המטפלים ברווחה הפיזית, הרגשית והרוחנית שלנו.

מערכות מוניטריות שמשקפות ערכים חדשים

צורת הכסף הנושאת ריבית שלנו כיום דורשת צמיחה מתמדת כדי לשמר ערך. כלכלנים רבים בעלי חשיבה קדימה מאמינים שחברה עם ‘אפס צמיחה’ כלכלית תצטרך להמציא סוגים חדשים של מטבעות שאינם נושאים ריבית או נושאים ריבית שלילית.

דמיינו: איך תיראה החברה והכלכלה אם כסף לא יישא ריבית? או אם הריבית הייתה שלילית - אם הכסף היה מאבד ערך כשלא משתמשים בו? עם השלב ההתפתחותי המאפיין בחברת תיל, הפחד ממחסור מפנה את מקומו לאמון בשפע. האם זה אומר שאנחנו עשויים להיכנס לעולם שבו, ברמה האישית, אנחנו מפסיקים לצבור עושר כדי להגן על עצמנו מפני אסונות עתידיים?

האם אנחנו יכולים לדמיין חברה שבה נרגיש בטוחים לא בגלל הנכסים שצברנו, אלא בגלל אמון בשטיח מוצק של יחסים קהילתיים - ביודענו שנדאג זה לזה כשיש צורך? כפי שפרקר פאלמר מנסח זאת יפה: “שפע אותנטי אינו טמון במאגרים מאובטחים של מזון או מזומנים… אלא בהשתייכות לקהילה שבה אנחנו יכולים לתת את הטובין האלה לאחרים - ולקבל אותם מאחרים כשאנחנו זקוקים להם.”

האם ייתכן שהמערכת הכלכלית תושיט לנו יד מסייעת לחיות באמת בהווה, בלי לדאוג כל הזמן לעתיד?

מבעלות לסטיוארדשיפ (Stewardship)

בעולם כלכלי סגור, האם עדיין יש היגיון בכך שאדם או ארגון יהיו בעלים של קרקע, חומרי גלם, או אפילו משהו פשוט כמו מכונה?

חישבו על זה: מכונה עשויה מכל מיני חומרי גלם יקרי ערך שנחפרו מהאדמה וזוקקו באמצעות הרבה אנרגיה. עוד אנרגיה ותושייה אנושית נדרשו כדי לעצב אותה לציוד יצרני. האם מפעל יכול פשוט להחליט להשליך אותה לאשפה או לתת לה להירקב בפינה מאובקת כלשהי כשהוא כבר לא צריך אותה? האם המפעל יכול באמת לטעון שהוא הבעלים של המכונה?

לאלו לא מציע שנחזור לימים של שבטים וחמולות שבהם נכסים הוחזקו בבעלות משותפת. בהתפתחות, התשובה נמצאת לעתים רחוקות בחזרה לנוסחאות העבר. אבל אנחנו עשויים להמציא מושג כלשהו שחורג מעבר לבעלות קולקטיבית ואישית - אולי מבוסס על מושג הסטיוארדשיפ.

במודל כזה, למפעל עשויות להיות זכויות בלעדיות לשימוש במכונה כל עוד הוא מנצל אותה היטב. זכות זו באה עם החובה לתחזק את המכונה, ואם היא כבר לא נדרשת, להבטיח שהיא תועבר - אפילו במחיר מסוים - למשמורת אצל אחר שימצא שימוש יצרני לה שוב. זו לא בעלות במובן המסורתי, אלא אחריות זמנית על משאב משותף.

הגעתי לתיל דרך אקטיביזם

מגיל צעיר אני פעילה חברתית, ועם השנים הגעתי לנקודת תסכול עמוקה. ראיתי שלאנשים לעתים חשוב יותר להרגיש שהם בעשייה מאשר לבחון לעומק אם זה באמת משפיע. התחלתי לחפש - אילו ניסויים קיימים בעולם? אילו גישות אלטרנטיביות? איך אפשר לחשוב על שינוי חברתי באמת בצורה הוליסטית ומערכתית?

החיפוש הזה הביא אותי לפרויקט ששינה את חיי: פרויקט ונוס. פרויקט ונוס מציע דרך חדשה - הוליסטית, מערכתית, מבוססת משאבים - להתנהל בעולם. יש שטוענים שזה אוטופי, מדעי מדי, רחוק מהמציאות. מבחינתי הוא אפשרי, תלוי בנו, ובעיקר בשינוי תודעה.

מהרגע שגיליתי את תיל, משהו נדלק. אותה חשיבה הוליסטית, מבנית, מערכתית - בדיוק מה שעושה לי את זה. ובתוך תוכי יש קול שלוחש שזאת אחת הקפיצות שתמיד ייחלתי להן בדרך לפרויקט ונוס - בדרך לאנושות שמיטיבה עם כל חבריה וחברותיה, לדורותיהם, ולסביבה.

ככה, כמעט בסוף הספר, כששמעתי את לאלו מתאר חברה שהיא תיל - פתאום הצלחתי לדמיין את זה באמת. קל לי לראות את ההשפעה.

יש משפט שאני מאוד אוהבת: “Think global, act local”. הוא יוצא מנקודת הנחה שמה שאני עושה בעולם הוא חלק מתנועה ומרשת, שיש עוד הרבה שעושים. זה נותן לי הקלה ועוצמה. הדמיון של חברה שמתמלאת בעוד ועוד ארגוני תיל - זה מבחינתי זרמים תת-קרקעיים לפני גל גדול, לא פחות מהשלב הבא באבולוציה האנושית.

בעולם בו יש אינסוף תרחישי אפוקליפסה, טוב להתחבר לחזון הרמוני, בר-קיימא ואפשרי.

למה זה חשוב עכשיו?

אנחנו חיים בעידן שבו המודלים הכלכליים שלנו מגיעים לגבולותיהם. המשבר האקולוגי, אי השוויון הגובר, והתחושה הגוברת שהעבודה איבדה את משמעותה - כל אלה מצביעים על הצורך בחשיבה מחדש יסודית.

החזון הכלכלי של חברת תיל אינו אוטופיה מנותקת. הוא מבוסס על השקפת עולם מתפתחת שאנשים רבים כבר חווים - שבה אמון בשפע מחליף את הפחד ממחסור, שבה קהילה וקשר מחליפים את הצטברות ובידוד, ושבה אחריות משותפת מחליפה את הבעלות האגואיסטית.

ארגוני תיל שפועלים היום הם ההוכחה שדרכים אחרות אפשריות. כשיותר ויותר ארגונים יעברו לפרספקטיבה הזו, הם יתחילו ליצור את התשתית הכלכלית והחברתית של חברת תיל - מערכת כלכלית שמשרתת את החיים, לא להיפך.

במאמר הבא נבחן כיצד תעשיות בסיסיות כמו חקלאות, חינוך ורפואה עשויות להיוולד מחדש בחברת תיל, ואיך הקשרים שלנו - גם המקומיים וגם הגלובליים - עשויים להשתנות באופן יסודי.